עיונים וחידושים בפרשת ויגש

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בכולל בעלי בתים יום חמישי לסדר ויגש התשע"ה

Read More

אור השבת גליון מס' 472

מוסדות "אור מאיר ושער השמים" בנשיאות הרב ארי'ה יוסף סויסה שליט"א תשע"ה גליון מס' 472

      
    כניסת השבת: 4:10                  יציאת השבת: 5:22                  רבינו תם:6:00  (ק. אתא)

אוצרות התורה 

מתוך ספרו של רבינו אוצרות גנוזים

פרשת ויגש

חמתו של יהודה

"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה" מד יח'

איתא במדרש תנחומא בסימן ג' כשהיתה חמתו של יהודה עולה היו שתי שערותיו יוצאות מתוך ליבו וקורעות את בגדיו. וכשהיה מבקש לעלות את חמתו היה ממלא את חגורתו חתיכות של נחושת  כגודל זרע אפונים ולועס אותם בשיניו וחמתו עולה. וכיון שראה יוסף שעלתה חמתו של יהודה אמר עכשיו תאבד מצרים. מיד  פנה אל אחיו ואמר להם אני יוסף אחיכם. ולא יכלו לענות אותו. ויש להבין וכי על יהודה שהיה מקדושי השבטים שעליהם מעיד ה'  כמו שכתוב שבט יה וכן כתוב והיו בני יעקב  שתים עשרה ודרשו חז"ל שכולם היו קדושים ואף כי שמעון ולוי היו כעסנים גם את זה יש להבין דודאי זה לא היה כפשוטו יען  שחז"ל גינו רבות את הכעס עד שאמרו כל הכועס כל מיני גהינום שולטים בו והמקרע כלים בחמתו  הרי זה כעובד עבודה זרה,  והוסיף האר"י הקדוש שכל מצוותיו יורדות  מחשבונו לאחר אורך ימים כנזכר בכתבי האר"י הקדוש  ומרן החיד"א בספרו מורה באצבע. ועוד יש להבין מה הם הסימנים הללו של שתי שערות קורעות את החולצה ויוצאים מליבו. וכן זה שהיה לועס חתיכות של נחושת בגודל אפונים מה הענין שיש בזה.

ונלעד' לומר שהיה זה כעס על עוברי עבירה ועל עוברי על רצונו יתברך וכתוב  בשס' דברכות שמותר לשנוא את הרשעים זולת רשע שהשעה משחקת לו. ויהודה לא ידע אימתי אותה היא השעה  שמשחקת לו דאפשר שלמראית העין נראה שהשעה משחקת לו. אולם כל זה למראית העין. ולכן נתן לו ה' סימן אם שתי שערות יוצאות מליבו ומקרעים את הבגדים ידע שנאמנה שאין השעה משחקת לו שתי שערות הללו עוזרים לפתוח שערים שכן שער בהיפוך אותיות שער וכמ"ש פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר  אמונים והיו יוצאות מליבו היינו זה כפי שהתורה הנקראת  לב אותו ועוד זה עדות חיה שיאבדו את התורה הנקראת לב וקורעת את האחים מבחינה רוחנית וחתיכות נחושת אפשר  לומר שבא לרמז למידת העזות וכמ"ש מצחך נחושה לשון נחושת וגודלם כאפונים מלשון אף וכעס ומונחים בחגורה היינו  שהיתה השעה משחקת  לרשע היה  צריך לחגור את הכעס לבל יצא ושהיה טוחנם בפיו היינו היה נושא ונותן בדבר אם טוב לו כעת לכעוס והיה זוכה לסיעתא דשמיא  לידע זאת ואפשר לומר עוד  שהכוונה היא שהיה עוסק בתפילה בטורח ועמל כאדם הלועס נחושת . ולכן הבין שכעת הגיעה השעה ואין לו לחוש לפי שמקיים את רצונו יתברך אבל יוסף ידע את האמת. וכיון שזה רק העמדת פנים יש להציל את יהודה מכעס שאינו נכון ואף כי לא ראיתי זאת בשום ספר כך נלעד' שבודאי שהדברים  אלו הם לא כפשוטם ח"ו להוציא לעז על שבטיה.  יה"ר  שעל ידי עבודת המידות נזכה לתקן את תיקון ולביאת גואל צדק במהרה בימינו.

אוצרות הרזים

מתוך ספרו של רבינו אוצרות גנוזים

כתב רבינו אפרים דברים נפלאים שמה שכתוב בתורה על בנימין זאב יטרף אינו בדרך משל וכמו שכתב רש"י כי אם ממש כפשטו כשהיה אצל אביו היה כמראה אדם וכשפרש מאביו היה מתהפך לזאב. אולם כשהיה אצל אביו היה לו שם רופא, וזה שאמר יהודה ליוסף ונאמר אל אדוני לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת וגם אמר וקרהו אסון היינו כשעזב את אביו היה מתהפך לזאב לעוברי דרכים ועל ידי זה והיה כל מוצאו יהרוג אותו כדי שלא יזיק לו.  ואנוכי הדל אמר לי ליבי לבוא עם הספר להבין את דברי קודשו שבודאי רמז לדברים גבוהים ואינם כפשוטם כאשר היה נמצא ליד אביו והיה מקבל כוח וחוזק וביטחון לדבר בבטחה, ולעשות מעשיו בבטחה וזה שאמר שלא היה אצל אביו היה מתהפך לזאב כלומר רואים את דבריו כזאב שבא לטרוף כשאין כוונותיו נכונות משא"כ ליד אביו היה מקבל בטחון וזה הרופא שהיה שם עצם הימצאותו של אביו היא היתה מחזקת אותו.

אולם אפשר לומר עוד שכאשר היה ליד אביו בכח הקדושה של אביו היו השבטים מקבלים השראה ומבינים את עומק דבריו ומקבלים את דבריו ואת מעשיו.

ועוד יש לומר בנימין שלא יהיה נגוע במידת הקנאה והשנאה ולא היה בעת המכירה תמיד ראה לבלום את כל מי שיש לו קנאה ושנאה בבחינת זאב יטרף. אולם כשהיה ליד אביו לא היה צורך בזה לפי שעצם השגתו של אביו היתה משדרת אהבה אחוה וכדומה וזה שאמר היה שם רופא שהיה מרפא לו שם, ועוד אפשר לומר כיון שהיה קטן היה פגיע ביותר ועוד שהיו אומרים לו משהו היה מתגונן כדוגמת ילד קטן ברם כל זה לא ליד אביו אבל כשהיה ליד אביו היה מדריכו ומחזקתו ולא היה מגיע לידי כך כלל ועיקר. הנלעד' כתבתי וה' הטוב יאיר עינינו במאור תורתו.

הנולד מהול מילתו שונה משאר בני אדם

מתוך ספרו של רבינו "רביד הזהב"

"אני יוסף"

פרש"י שיוסף הראה לאחיו שהוא מהול מקור הדבר במדרש רבה פצג'. והקשה רבינו הטור על התורה שלכאורה מה הראיה שיוסף נולד מהול והרי גם הערבים היום מהולים ויתכן שגם יוסף היה ערבי. ועוד הקשה הטור והלא אף המצרים היו נמולים מפני שכך גזר עליהם יוסף כדאיתא במדרש רבה פצ"א. ותירץ רבינו הש"ך שההוכחה שיוסף נולד מהול היא  שהמילה של הנולד מהול שונה ממילת אלו שלא נולדו מהולים ונימולו בידי אדם. ונלעד' לומר ע"פ מימרת חז"ל שישנם שנים עשר  אנשים שנולדו מהולים ויוסף היה אחד מהם וכיון שיוסף נולד מהול היה ניכר בכך וממילא זוהי ההוכחה שהינו יוסף. ויש להקשות יתכן שזה סימני מילה שהוא מהול והינו יהודי אבל מהיכן ידעו שהוא יוסף.

ויש לומר כיון שדיבר עימם בלשון הקודש זיהו את צליל קולו והבינו שהוא יוסף אולם חששו שמא פגם באות ברית אולם כשראו  שהסימן שהיה לו  כשנולד מהול  נשאר ולא נשתנה ידעו בעליל שהינו עדיין  קדוש ה'. ועוד יש לומר ע"פ המבואר  בזוהר הקדוש שחקוק במילה שם קדוש שהוא שם מב וקדושי ה' יוכלו לראות אם פגם בזה לא. ולכן השם הקדוש שנמצא נשאר  שם ואת זה ראו. וזוהי  הכוונה שהוא מהול לא עצם המילה כי אם ראו את השם הקדוש המצוי שם משא"כ אצל אומות העולם ואצל יתר עמך בני ישראל שאינם במדרגת יוסף קדוש ה'.

אוצרות הריח טוב הלכות ציצית

מתוך ספרו של רבינו שאגת אריה על הרי"ח טוב

כתב הבן איש חי בשנה א' פר' נח דף יג' בסעיף יא' וזל' יזהר לעשות גוף הטלית וחוטין של הציצית הכל לבן, בין בטלית-גדול בין בטלית-קטן. רמז לדבר " והיה העטופים ללבן" (בראשית ל, מב) וטליתות שיש בהם צבע מהצדדין לנוי – לא אכפת, כי הצבע הוא מעט מן המעט בגוף הטלית דרובו לבן.

ד"ה יזהר לעשות לבן גוף הטלית והחוטין נלעד' לומר שהלבן מסמל את מידת החסד והרחמים ואם כן  כאשר אדם ניגש בתפילה לבורא עולם יש לו לגשת בתפיסה שאין מגיע לו כלום מעצמו כי אם ממידת החסד. והראיה לכך היא מש"ס  דברכות שחזקיה פנה בתפילה לה' וביקש ממני הטוב בעיניך עשיתי. וענו לו בזכות דוד המלך ואילו משה רבינו רעיה מהימנא פנה לה' בחטא העגל בזכות האבות הקדושים וענה לו ה' בזכות משה רבינו וכמו שכתוב ויאמר ה' סלחתי כדבריך. וראיתי לספר פתח האוהל שכתב וישלח יעקב מלאכים לפניו היינו שתלה בזכות האבות שהיו לפניו שהם אברהם ויצחק ולא בזכות עצמו לפי שהתולה בזכות אחרים תולים לו בזכות עצמו. ועוד יש לומר שהטלית היא סמל לתלמידי חכמים והחוטין הם  סמל לפשוטי העם ובא לרמז שגם פשוטי העם יש להם לתלות בזכות אחרים וגם  תלמידי חכמים כדוגמת דוד המלך ע"ה משה רבינו, ויעקב אבינו ודומיהם. ועוד יש לומר שהטלית היא סמל לתח' והחוטים הם רמז לפשוטי העם שה' יעשה עימו חסד  בזכות האבות הקדושים במידת החסד והרחמים . ועוד יש לומר הטלית היא סמל ללומדי התורה והחוטין סמל למחזיקי התורה. ובא לרמז שגם הלומדים וגם המחזיקים זקוקים למידת הרחמים והחסד. ועוד יש לומר הטלית היא סמל לתורה והחוטים הם סמל למצוות הנובעות מהתורה שהינם לבנות ובהירות בזכות זה יזכה למידת החסד והרחמים.

ומייתי ראיה  מהפס' והיה העטופים ללבן היינו מידת ההכנעה שכן יעטוף פירושו יכנע כמ"ש תפילה לעני כי יעטוף. ולבן שיקנה מדה זו על ידי שיזכור את יום המיתה שמלבישים אותו בתכריכין לבנים ולכן נכתב זה בבראשית ל לשון לבן ופס' מב' ביחד יהיה ליבם כלומר בזכות התורה הנקרא לבם של ישראל בסוד כי הם חיינו ואורך ימינו שכשם שבלי לב אי אפשר לחיות כן בלי תורה אי אפשר לחיות. ולפז' יש לומר שהטלית מסמלת לענווה והחוטים  מסמלים לעוד ענווה עד'ש מאוד מאוד הוי שפל רוח. ועוד יש לומר מאוד  זה ממון וכמ"ש בפט' דברכות שע"י הממון אדם מגיע לגאווה וכמו שאירע לקורח.

דה' וטליתות שלנו לא אכפת לו שהינם בצבע יען שהוא מיעוט דמיעוט  ורובו לבן והצבע הינו  לנוי .

נלעד' לומר כשם שאנחנו מביאים לה' המובחר כך גם  ה' ינהג עימנו בחסד וברחמים ונוי למצוות למדנו מקריעת ים סוף לחד מאן דאמר בפירוש הפס' זה אלי ואנוהו לשון נוי. ויש לתמוה מדוע למדו נוי מצווה כגון סוכה נאה שופר נאה  טלית נאה  וכו' מקריעת ים סוף.  ונלעד' ע"פ מה שמובא במדרש שיש מחלוקת לכמה חלקים נבקע הים יש אומרים לשתים ויש אומרים לשנים עשר חלקים. וא"כ יש לתמוה  מדוע נקרע הים ליב' חלקים. אלא זה כדי להראות את חביבותם של בני ישראל לפני ה'. וגם אנחנו צריכים לנהוג כן במידה כנגד מידה.  בא היצר הרע וטוען לאדם דרך למה  להוציא הרבה הוצאות על המצוה ויש לאדם לקרוע את השטן ע"י שיזכור את הסוף שסופו למיתה והוא לשון סוף וים הוא לשון התורה המשולה לים וכמ"ש ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים.

הציבי לך  ציונים סימן הלכ' ע"פ האותיות:

א.      מש' רבינו זאת בסעיף יא' ר"ת ימעט אפשר כלומר אם מיעוט היא מצבע אחר זה כשר.

ב ר"ת אפשר יהיה כלומר אפשר שיהיה מצב זה שמיעוט יהיה מצבע אחר כיון שרובו לבן .

ג. ר"ת יזהיר אותם שגם לאחרים כן יורה. והאמת תורה דרכה.

אוצרות הגדולים

"מתוך ספרו של רבנו שמו כשם הגדולים"

ילמדנו המורה מי היה ר' יעקב בעל הטורים.

וזה החלי בעזר משדי ר' יעקב בן הראש נולד בקולוניא שבאשכנז בשנת הא'  כט' בערך. והיה תלמיד מובהק של אביו ר' אשר בן יחיאל גדול רבני אשכנז. הצליח לברוח עם אביו וכל משפחתו לספרד שם השתקע בברצלונא ואח"כ בטולדו. עוד בחיי אביו החל כותב קובץ ותשובותיו. וגם סיכם וקיצר את פסקיו בחיבור שנקרא קיצור פסקי הראש עד היום בסוף כל מסכת ונלווה לספר הראש הגדול והמפורסם בין ספריו הוא הטור שהוא קובץ של ארבע ספרים נפרדים אורח חיים יורה דעה, אבן העזר, חושן משפט חיבר עוד חיבורים כגון ספר הצוואר שהיא אגרת מוסר, ומיוחסים  לו עוד חיבורים נוספים בסוף ימיו עזב את העיר טולידו לעלות לארץ ישראל ונפטר בכיאו שביון ביום יב' תמוז שנת קג' בערך. ונלעד' שזכה לתואר ר' יעקב בעל הטורים כנגד ספר הטור. ונקרא בעל הטורים וכנגד ארבע טורי אבן הנמצאים בחושן שכנגדם כתב ארבע ספרים, בספרים אלו נתגלה כוחו החזק של רבינו ומה שנפטר בכיאו. יש בזה רמז  כי או כלומר כי נאה, יען שהיה נאה דורש ונאה מקיים ומזכה הרבים  בחיבורו הגדול בהלכה ומה שנפטר ביון  לפי שמלכות זאת רצתה לעקור את הכוח של ישראל והוא ראה לנכון להמית את עצמו על התורה. ומה שנפטר ביב' תמוז ר"ת זמני תשובה ממשמשים ובאים שתמיד ראה את עצמו שהוא עצמו רחוק מחיק התשובה ועמל עליה כל ימיו ושנת פטירתו היא קג' ר"ת קדושתו גדולה להורות על גודל קדושתו למרות שלא החזיק מעצמו כדרך הקדושים האמיתיים אשר בארץ המה.

ספרי הלבושים

ילמדנו רבינו מי הם ספרי הלבושים.

זה החלי בעזר משדי. ספר הלבושים הם לבוש אבן יקרה, לבוש אדר היקר, לבוש האורה, לבוש הבוץ וארגמן, לבוש החור, לבוש התכלת, לבוש יקרה היא מפניני לבוש מלכות. לבוש עטרת זהב גדולה, לבוש עיר שושן, לבוש אור יקרות. לבוש פינת יקרת. ונתגלה בספר איש חסידך לתולדות הרב יצחק לויבנדר שלמד בבחרותו בישיבת מאקוה שבמחוז ווארשא. ובתחילת קיץ שנת תרעד בא לישיבה בחור צעיר יצחק קרקאוסקי ובחור זה היה עילוי בעל מוח חריף מאין כמוהו וגם התברך בנוי. ובאחד הימים הגיע לישיבה אביו של הבחור והבחורים ראו כן תמהו מאוד למראה פני אביו בעוד שבנו יפה תואר והוא מראהו מכוער. ומרוב השתוממות שאל ממנו לפשר הדבר. וענה לו הבחור יצחק שהוא נכד הגאון הלבוש וסיפר שזקנו עמד בנסיון והתפלל שעד עשר דורות כל זרעו יהיו מכוערים כדי שלא יפלו בנסיונות ואני הוא הדור האחד עשרה לכן אני נאה ואבי להיפך.

ספר נחל עדנים

ילמדנו רבינו מי היה הרב נחל עדנים.

זה החלי בעזר משדי. היה רב צבי הירש קאצנעלנבויגן זצ"ל ופרנס קק' וילנא. נולד בוילנא ביום כב' אלול תקנ"ו לאביו הנגיד ר' שמחה ז"ל למד אצל הגאונים הצדיקים ר' אברהם חבלי זצ"ל אבדק"ק וילנא אבל ר' שאול קאצנעלבויגן זצ"ל היה מו"ץ בקק' וילנא. בשנת תקפ"א נדפס הספר נחל עדנים לראשונה. וחיבר עוד חיבור גבעת שאול, נחל דמעה, נחל קדומים, נתיבות עולם נפטר טז' באדר תרכ"ח. ונלעד' בעניין הלבוש שנדר שעד עשר דורות כל יוצאי חלציו יהיו כעורים משא"כ לאחר מכן כיון שעמד בנסיון, הן אמת שישנם שני סוגי נוי יש נוי רוחני כדוגמת ר' יוחנן ויש נוי גשמי כדוגמת הנאים. ובודאי זכה הלבוש לנוי רוחני, וא"כ מה מקום לנסיון, אולם אפשר לומר שהוא זכה לנוי גשמי ונוי רוחני גם יחד. וא"כ זה שהצליח לשרוד זה מעשה ניסים אבל לא לעולם חוסן לסמוך שכך יהיו שאר יוצאי חלציו. ולכן ביקש שיהיו מכוערים כאותו מעשה של ר' יהושע עם בת הקיסר שאמר לה תורה מונחת בכלי פשוט  ומכוער מחזקת, ולכן אני מכוער והנני חכם שעל ידי הכיעור אזכה לענווה. ומשום רוב ענווה זוכה לסד' וזכרון. וא"כ יש לומר שיש לו שמירה גדולה ועוד בה נעשה מרכבה לשכינה. ובענין הרב בעל נחל עדנים שנולד ביום כג' אלול שזכה לכל הכבוד לעמוד ולשמש כאבדק"ק דוילנא מחמת שכל הזמן כבודו הוא שע"י התורה המורכבת מכב' אותיות זכה לחפש במה הוא טוב ומה עליו לחפש וכיצד. שכן אלול לשון לחפש וכמ"ש ויתורו את ארץ כנען מתרגם התרגום ויאללו ית כנענע. ומה שנפטר ביום טז' לאדר שנת תרכ"ח יש לומר לפי שהיה כוחו אדיר בתורה שנמשלה לזהב וכמ"ש טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. פטירתו שנת תרכ"ח ר"ת תורי זהב שכן האות ט' תתחלף לאות ת באותיות דטלנת. ושנת תרכ"ח תר לשון תורה כמו וקול התור נשמע בארצנו. ונשארו האותיות כח לשון כח, וכן ר"ת כלה חתן זה הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל בזמן מתן תורה ודוק'.  

כח לשון כח וכן ר"ת כלה כתן זה הקדוש ברוך וכנסת ישראל במתן תורה ודוק'.

"זה ספר תולדות אדם"

ספרים העתידיים לצאת לאור: בקרוב ממש:

אוצרות ההלכה - בן איש חי מבואר עם ג' ספרים נפתחים דברי חיים איי הארץ ,שאגת אריה  עיונים בדברי רבינו עם מקורות עין לא ראתה בבושם הזה.

רוח חיים - הארות על אור החיים הקדוש.

גבורות אריה ח"ג - חידושים על חומש במדבר.

אזמר בשבחין - ביאור על הפיוטים מגמ' מדרשים וזוהר.

ברכת יוסף - פירוש עיוני על חמישה חומשי תורה.        

רביד הזהב - חבורות בסוגיות השס' על סדר הש"ס.

שרביט הזהב - חבורות על פרשיות השבוע.

שושנת העמקים - חיבור מעמיק עפ"י מערכות על התנ"ך.

אבני תרשיש - חידושים על הגדה של פסח בדרך הפרדס. בקרוב ממש יצא לאור

ספרי המוסדות שנכתבו ע"י הרב  שליט"א שיצאו:

באר מרים - העוסק בענייני הנשמה.

אהל מרים - העוסק בענייני תיקוני הנשמות והשפעתם.                    

יד מלאכי-אוצר המצוותח"א - על תרי"ג מצוות.

אמרי אש ח"א-ב - העוסק בדברים הנעלמים מן העין.

שמח תשמח ח"ג' - העוסק בענייני שמחות.

אוצר הברכות ח"ד - אוצר בלום בענייני ברכות.

תפארת אבות - פירוש עיוני על פרקי אבות בדרך הפרד"ס.

גבורות אריה ח"א-ב - חידושים על חומשי התורה.

תהילים-בפי ישרים - העוסק בתפילות וסגולות לכל עת.

בשורה משמחת לציבור שוחרי התורה:

יצא הספר איי הים שחובר על ידי רבינו מגילת אסתר על פי הפרדס לפרטים בטל המוסדות. כל הקודם זוכה ויפה שעה אחת קודם.

והיו אלה לזכרון בהיכל ה'

לע"נ:

ר' מסעוד בר מסעודה סויסה ז"ל, מרים בת שמחה, ר' מסעוד בר מסעודה מויאל ז"ל, ר' מסעוד מלול בר פריחה.

מזל כהן בת חמשנה נלב"ע א' אייר תשע"ג, אסתר מלול בת פריחה נלב"ע יט' אדר תשע"ג. אזולאי אורי בן יפה ז"ל.

להצלחה ופרנסה טובה ורפואה שלמה ולחינוך הילדים:

הרבנית סימי בת מרים וב"ב, ר' מיכאל מלולוב"ב, אורנה חזן וב"ב, דליה אירגז וב"ב, שטרית יצחק והדסה, עליזה לירן, מיכאל עידן, אבוטבול יעקב, ורד, נהוראי שלמה, יקיר, ירין וטליה. מרגלית בת שלום חסיד.

לזיווג הגון: שיראל עליזה בת הרבנית סימי זהבה, רחלי בת מרים מויאל.

לרפואת: הרב אריה יוסף בן עליזה, הרבנית סימי זהבה בת מרים, והרבנית אמ' עליזה בת עלג'יה.

כל המעונין להשאיר שמות לברכה בלבד ולהעתיר בעבורו בציוני הקדושים יפנה לטל' של המוסדות.

שיעורי הרב על גבי דיסקים בנושאים רבים כגון: הימים הנוראים, עין הרע, משיח, מזלות, חכמת השמות, תנ"ך גמ' משנה זוהק'. ניתן לקבל קטלוג של שיעורי הרב עג' דיסקים לפרטים בטל' המוסדות. וככ' ניתן לשמוע את שיעורי הרב באתר האינטרנט ע"ש מוסדות אור מאיר/הרב אריה יוסף סויסה.

בברכת התורה ושבת שלום, הנהלת המוסדות

Read More

שיר השירים

שיר השירים שחיבר שלמה המלך בחכמתו, ועליו אמר רבי עקיבא (מסכת ידיים, פרק ג, משנה ה') "אמר רבי עקיבא … אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קדש קדשים!"

פרק א.
שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן. לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ. שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָםִ, כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה. אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ, בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי. הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה, אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם, שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה, עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ. אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, וּרְעִי אֶת גְּדִיּוֹתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים. לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי. נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתּוֹרִים, צַּוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים. תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ, עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף. עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ, נִרְדִי נָתַן רֵיחוֹ. צְרוֹר הַמֹּר דוֹדִי לִי, בֵּין שָׁדַי יָלִין. אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי, בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי. הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים. הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים, אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה. קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רָהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים.

פרק ב.
אִנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים, בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי. הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה. סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ, אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא, מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת. דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים. עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי, קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ. כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ, קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ. יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה. אֶחֱזוּ לָנוּ שֻׁעָלִים, שֻׁעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים, וּכְרָמֵינוּ סְמָדָר. דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים, עַל הָרֵי בָתֶר.

פרק ג.
עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו. מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם. כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ, עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ, אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן, מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל. הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת. אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב, מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָםִ. צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.

פרק ד.
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ, שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד. שִׁנַּיִּךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָּה אֵין בָּהֶם. כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה, כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת, אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים. עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים, אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ. אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי, תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעוֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים. לִבַּבְתִּנִי אֲחוֹתִי כַלָּה, לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ, בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ. מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה, מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים. נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמוֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן. גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה, גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם. שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים, כְּפָרִים עִם נְרָדִים. נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים. מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְלוּ בְשָׂמָיו, יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.

פרק ה.
בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה, רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם. דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו. קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל. פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר, נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי. מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָםִ, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי. מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ. דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה. רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז, קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב. עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם, רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב, יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת. לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים, שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר. יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ, מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים. שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז, מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים. חִכּוֹ מַמְתַּקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים, זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָםִ.

פרק ו.
אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ. דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם, לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים. אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה, נָאוָה כִּירוּשָׁלָיִם, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי, שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי, שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד. שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים, שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָּה אֵין בָּהֶם. כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ. שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר. אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ. מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר, יָפָה כַלְּבָנָה, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיֻּמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל, לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים. לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב.

פרק ז.
שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ, מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית, כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם. מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב, חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אֳמָן. שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג, בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה. צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן, עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים, אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַּמָּשֶׂק. רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן, מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים. מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים. זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת. אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו, וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים. וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ. לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים. נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי לָךְ. הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים, חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ.

פרק ח.
מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא יָבֻזוּ לִי. אֶנְהָגְךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי, אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי. שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתְּחְפָּץ. מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דוֹדָהּ, תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ, שָׁמָּה חִבְּלָתְךָ אִמֶּךָ, שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדָתְךָ. שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָהּ. מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ, אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ. אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז. אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת, אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם. כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן, נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף. כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי, הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ. הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי. בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים.

תפילה שאומרים לאחר אמירת שיר השירים:

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁבִּזְכוּת שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר קָרִיתִי וְלָמַדְתִּי שֶׁהוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים בִּזְכוּת פְּסוּקָיו וּבִזְכוּת תֵּבוֹתָיו וּבִזְכוּת אוֹתִיּוֹתָיו וּבִזְכוּת נְקֻדּוֹתָיו וּבִזְכוּת טְעָמָיו וּבִזְכוּת שְׁמוֹתָיו וְצֵרוּפָיו וּרְמָזָיו וְסוֹדוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים הַנּוֹרָאִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ שֶׁתְּהֵא שָׁעָה זוּ שְׁעַת רַחֲמִים שְׁעַת הַקְשָׁבָה שְׁעַת הַאֲזָנָה וְנִקְרָאֲךָ וְתַעֲנֵנוּ נַעְתִּיר לְךָ וְהֵעָתֶר לָנוּ שֶׁיִּהְיֶה עוֹלֶה לְפָנֶיךָ קְרִיאַת וְלִמּוּד שִׁיר הַשִּׁירִים כְּאִלּוּ הִשַּׂגְנוּ כָּל הַסּוֹדוֹת הַנִּפְלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת אֲשֶׁר הֵם חֲתוּמִים בּוֹ בְכָל תְּנָאָיו וְנִזְכֶּה לְמָקוֹם שֶׁהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת נֶחֱצָבוֹת מִשָּׁם וּכְאִלּוּ עָשִׂינוּ כָּל מַה שֶּׁמּוּטָל עָלֵינוּ לְהַשִּׂיג בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין בְּגִלְגּוּל אַחֵר וְלִהְיוֹת מִן הָעוֹלִים וְהַזּוֹכִים לָעוֹלָם הַבָּא עִם שְׁאָר צַדִּיקִים וַחֲסִידִים וּמַלֵּא כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה וְתִהְיֶה עִם לְבָבֵנוּ וְאִמְרֵי פִינוּ בְּעֵת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְעִם יָדֵינוּ בְּעֵת מַעְבָּדֵינוּ וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ וּמֵעָפָר תְּקִימֵנוּ וּמֵאַשְׁפּוֹת דַּלּוּתֵנוּ תְּרוֹמְמֵנוּ וְתָשִׁיב שְׁכִינָתְךָ לְעִיר קָדְשֶׁךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.

Read More

בס"ד

מוסדות "אור מאיר ושער השמים"

בנשיאות הרב אריה סויסה שליט"א

רחוב הרב מימון 1, קרית אתא מיקוד 28044

טלפון: 04-8436444 פקס: 04-8438441 נייד: 052-8174441

מוסדות "אור מאיר ושער השמים" אשר בקרית אתא ברחוב מימון 1 נוסדו בשנת תשנ"ו.

תחילת דרכו של המוסד במקום עזוב ושומם מתורה ויראת שמים במבנה אשר קירותיו רעועים ואינם מסויידים והרצפה אינה מרוצפת.

קמו קומץ אנשים ובראשם הרב ארי'ה סויסה שליט"א ובמו ידיהם טרחו ועמלו רבות הן בנשיאת דלאיי חול והן בניקיון המקום ולהביאו למקום עם תנאים מינימליים. מאז החלו ללמוד קומץ אנשים ועד מהרה התווספו הלומדים.

כיום נמנים בישיבה עשרות אנשים ביניהם אנשי גיל הזהב הלומדים מדי בוקר בשיעורו היומי של הרב ארי'ה סויסה שליט"א הכולל שיעורי תורה בנושאים: גמרא, משנה, חומש, הלכה, מוסר ועוד. כמו כן, מתקיימים שיעורי ערב בנושאים רבים ומגוונים, כגון הלכה, נ"ך, זהר הקדוש, תלמוד ועוד. וכל זאת ללא עזרת גופים שונים, אלא מפשוטי העם פרוטה לפרוטה ובחסדי המקום

בשש השנים האחרונות החלו המוסדות "אור מאיר ושער השמים" לשים פעמיהם למקום מרווח וגדול יותר להגדלת התורה והאדרתה ולריבוי פעולות חסד, אשר ייעשו בבניין ובעבור זאת החלו בבניית המוסדות החדשים

המבנה כולל בתוכו:

4 מקוואות - מקווה גברים, מקווה נשים, מקווה לנכים עם מנוף מיוחד, ומקווה לכלות. במקום שאין מקוואות כלל. וידוע גדולת מעלת מקווה ישראל וטהרתו שהוא יסוד חשוב ונדבח עיקרי בחיי ישראל הקדושים והאישה היהודיה, כנזכר במשנה במסכת שבת.

בית תמחוי - שיכלול בתוכו 300 מושבים שבו יאכלו אנשים מחוסרי כל. ואותם האנשים אשר אינם יכולים להגיע למוסדות, יקבלו את המנות באמצעות שליחים מטעמנו. ובנוסף מדי שבת, חג ומועדים נשלחים סלי מזון לנזקקים, בבחינת "כל דכפין ייתי ויאכול". וידוע מעלת המשמח את אותם קששי יום שה' משמחו ומשפיע לו ברכה עד בלי די. כנזכר בתלמוד במסכת בבא בתרא ובספרי החיד"א, כגון "מורה אצבע" ואחרים. - בית כנסת מרווח - בקומה מעל נמצא בית הכנסת מרווח וגדול לימות השבת והחג ולצידו בית כנסת צדדי לימות החול. כנזכר בגמרא במסכת ברכות על הפסוק "לשמוע אל הרינה ואל התפילה".

כיתות לימוד וספרית הקדמונים – של חכמי העדות השונות ובו יוכל כל אחד לדעת את מעלת עדתו ומנהגו בבחינת "ועל יובל ישלח שורשיו". כנזכר במדרש על הפסוק "מה טובו אוהליך יעקב משכנותך ישראל".

במבנה יתקיימו שלושה כוללים:

כולל גיל הזהב.

כולל אברכים ללימוד תלמוד והלכה אשר ישמשו בעתיד לזכות הרבים ולמסירת שיעורי תורה ויראת שמים באזור כולו. וידוע מעלת זיכוי הרבים שהיודע זאת היה רודף אחריה כרודף אחר החיים ואין חטא בא על ידו כנזכר בזהר החדש ובמשנה באבות.

כולל חצות שבו ילמדו את תורת הזהר וספרי הח"ן בלילות. כנזכר בתלמוד במגילה – כל בית שאין נשמע בו קול התורה בלילה, סופו חרב וגודל במעלת הלימוד בלילות, כנזכר במשנה ברורה, ראשית חוכמה ואחרים

בבניין זה מתקיים הפסוק: "והגית בו יומם ולילה" בתורה וחסד.

וכל זאת בהצנע בסתר בלא עירוב גופים זרים אלא ע"י פשוטי העם התומכים במטרות תורה וחסד קדושים ונעלים אלו.
בבניין זה מתקיים הנאמר בדברי התנא במסכת אבות פרק א': "על שלושה דברים העולם עומד על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים" - פשוטו כמשמעו.

יהי רצון שזכות התורה תגן בעדכם ובעד כל בית ישראל בארץ ומחוצה לה ותתברכו בכל הברכות של התורה. אמן כן יהי רצון

Read More

פרשת הנשיאים

א וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו, וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם. בוַיַּקְרִיבוּ  נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם, הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים. ג וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְהוָה, שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר, עֲגָלָה  עַל שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים וְשׁוֹר לְאֶחָד, וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן.

ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: ה קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי  עֲבֹדָתוֹ. ו וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הָעֲגָלֹת וְאֶת הַבָּקָר, וַיִּתֵּן אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם. ז אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלֹת וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר, נָתַן לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן, כְּפִי עֲבֹדָתָם. ח וְאֵת אַרְבַּע  הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר, נָתַן לִבְנֵי מְרָרִי, כְּפִי עֲבֹדָתָם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. טוְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן, כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם  בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ. י וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ.

יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם, יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. {ס}

יב וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן  אֶת קָרְבָּנוֹ, נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּהיְהוּדָה. יג וְקָרְבָּנוֹ: קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק  אֶחָדכֶּסֶף , שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. יד כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. טו פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, אַיִל אֶחָד, כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ, לְעֹלָה. טז שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. יז וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים: בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה, עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה. זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב. {פ}

יח בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הִקְרִיב נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר, נְשִׂיא יִשָּׂשכָר. יט הִקְרִב אֶת קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לְמִנְחָה. כ כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. כא פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ, לְעֹלָה. כב שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. כג וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר. {פ}

כד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן, אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן. כה קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לְמִנְחָה. כו כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. כז פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ, לְעֹלָה. כח שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. כט וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, זֶה קָרְבַּן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן.{פ}

ל בַּיּוֹם הָרְבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן, אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר. לא קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לְמִנְחָה. לב כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. לג פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ, לְעֹלָה. לד שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. לה וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, זֶה קָרְבַּן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר. {פ}

לו בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן, שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי. לז קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לְמִנְחָה. לח כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. לט פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ, לְעֹלָה. מ שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. מא וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, זֶה קָרְבַּן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי. {פ}

מב בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי נָשִׂיא לִבְנֵי גָד, אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל. מג קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לְמִנְחָה. מד כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. מה פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ, לְעֹלָה. מו שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. מז וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, זֶה קָרְבַּן אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל. {פ}

מח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם, אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד. מט קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לְמִנְחָה. נ כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. נא פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ, לְעֹלָה. נב שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. נג וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, זֶה קָרְבַּן אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד. {פ}

נד בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה, גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר. נה קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לְמִנְחָה. נו כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. נז פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ, לְעֹלָה. נח שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. נט וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, זֶה קָרְבַּן גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר. {פ}

ס בַּיּוֹם הַתְּשִׁיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן, אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי. סא קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לְמִנְחָה. סב כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. סג פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ, לְעֹלָה. סד שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. סה וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, זֶה קָרְבַּן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי.{פ}

סו בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי נָשִׂיא לִבְנֵי דָן, אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי. סז קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לְמִנְחָה. סח כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. סט פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ, לְעֹלָה. ע שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. עא וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, זֶה קָרְבַּן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי. {פ}

עב בְּיוֹם עַשְׁתֵּי עָשָׂר נָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר, פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן. עג קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לְמִנְחָה. עד כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. עה פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ, לְעֹלָה. עו שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. עז וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, זֶה קָרְבַּן פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן. {פ}

עח בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם נָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי, אֲחִירַע בֶּן עֵינָן. עט קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לְמִנְחָה. פ כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. פא פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ, לְעֹלָה. פב שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. פג וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, זֶה קָרְבַּן אֲחִירַע בֶּן עֵינָן. {פ}

פד זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר, כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. פה שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף, וְשִׁבְעִים הַמִּזְרָק הָאֶחָד, כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת  בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. פו כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת, עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כָּל זְהַב הַכַּפּוֹת עֶשְׂרִים וּמֵאָה. פז כָּל הַבָּקָר לָעֹלָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים, אֵילִם שְׁנֵים עָשָׂר, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר, וּמִנְחָתָם, וּשְׂעִירֵי עִזִּים שְׁנֵים עָשָׂר לְחַטָּאת. פח וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פָּרִים, אֵילִם שִׁשִּׁים, עַתֻּדִים שִׁשִּׁים, כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁשִּׁים, זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ.

פט וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, וַיְדַבֵּר אֵלָיו. {פ}

Read More