Text-Widget

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipisicing elit, sed do eiusmod tempor incididunt ut labore et dolore magna aliqua. Ut enim ad minim veniam, quis nostrud exercitation test link ullamco laboris nisi ut aliquip ex ea commodo consequat.

This is default featured slide 1 title

Go to Blogger edit html and find these sentences.Now replace these sentences with your own descriptions.This theme is Bloggerized by Lasantha Bandara - Premiumbloggertemplates.com.

This is default featured slide 2 title

Go to Blogger edit html and find these sentences.Now replace these sentences with your own descriptions.This theme is Bloggerized by Lasantha Bandara - Premiumbloggertemplates.com.

This is default featured slide 3 title

Go to Blogger edit html and find these sentences.Now replace these sentences with your own descriptions.This theme is Bloggerized by Lasantha Bandara - Premiumbloggertemplates.com.

This is default featured slide 4 title

Go to Blogger edit html and find these sentences.Now replace these sentences with your own descriptions.This theme is Bloggerized by Lasantha Bandara - Premiumbloggertemplates.com.

This is default featured slide 5 title

Go to Blogger edit html and find these sentences.Now replace these sentences with your own descriptions.This theme is Bloggerized by Lasantha Bandara - Premiumbloggertemplates.com.

יום שני, 9 בפברואר 2015

בן איש חי שנה א' פרשת תצווה סעיף ז' הלכות פורים חלק ב'

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בכולל בעלי בתים יום שני כ' שבט לסדר משפטים התשע"ה



בן איש חי שנה א' דף ק"יז פרשת תצווה סעיף א' הלכות פורים חלק א'

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בכולל בעלי בתים יום ראשון י"ט שבט לסדר משפטים התשע"ה

מתורתו של הבעל שם טוב בפרשת יתרו

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בהיכל הישיבה מוצאי שבת קודש י"ח שבט התשע"ה

יום שישי, 6 בפברואר 2015

עיונים וחידושים בפרשת יתרו חלק ב'

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בבית כנסת נווה ציון יום חמישי ט"ז שבט לסדר יתרו התשע"ה

עיונים וחידושים בפרשת יתרו חלק א'

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בכולל בעלי בתים יום חמישי ט"ז שבט לסדר יתרו התשע"ה

גמרא חולין דף ק"ד עמוד ב' בדין בשר וגבינה בשולחן אחד ובדין אכילת דגים וחלב

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בכולל אברכים יום חמישי ט"ז שבט לסדר יתרו התשע"ה

יום חמישי, 5 בפברואר 2015

אור השבת עלון פרשת יתרו התשע"ה גליון מס' 478

כניסת השבת: 4:46     יציאת השבת: 5:56     רבינו תם:6:32  (אפיק חיפה)

פרשת יתרו

אוצרות התורה

ניסים שנעשו הצלת משה מחרב פרעה

ושם כאחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה יח' ד' 

למדנו במדרש אגדה שהרג משה את המצרי וטמן אותו בחול הלשינו עליו דתן ואבירם וברח לו משה, ואז ציוה פרעה להורגו ונעשה נס שנהפך צווארו להיות חזק כשיש. במדרש שכל טוב איתא שכשביקש פרעה להרוג את משה אמרו תפשו את משה והעלוהו לבימה וכפתוהו והניחו סייף על צווארו ובא מלאך ונדמה להם כמשה תפסו למלאך ועזבו את משה רבי אליעזר אמר בני אדם שתפסוהו למשה  מהן נעשו אילמים ומהם חרשין ולא היו שומעין ולא מדברים ולא היו רואין. לכן נאמר כי אלהי אבי בעזרי ולפיכך אמרו  הקדוש ברוך הוא מי שם פה לאדם מי שם אלם או חרש או פקח או עוור הלא אנוכי ה'.

ובירושלמי במסכת ברכות פט הא' איתא אמר ר' אלעזר שפרעה שלף את חרבו על משה כדי להתיז את ראשו ונעשה נס וניתזה החרב מעל צווארו על צוואר של קוסטינר והרגו ועל זה נאמר ויצילני מחרב פרעה ואת קוסטינר הרג. ונלעד' שיש להקשות מדוע נעשה צווארו של משה דווקא כשיש ולא כדבר אחר שהוא קשה. ונלעד' לומר דשיש מסמל את הלבנים שישראל יצטרכו לעשות ולבנות בהם את מצרים ולזה רמז ה' למשה שלא יתייאש שחלילה ימותו ישראל מרוב צער בעבודת לבנים אלא כשם שאתה נשארת בחיים גם הם ישארו בחיים. ועוד יש לומר שהוא רמז  למשה להתפלל על אחיו בזמן שעבדו בעבודה זו שכן מצינו שהתפילה והבקשה נקראו חץ וקשת וכ"ש אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי. ועוד יש לומר  מאחר שכל הנשמות היו כלולות במשה רבינו ויש לעודדם בעת ההיא. שכן כתב הספורנו שמחצב הנשמות הוא מאבן ספיר אשר מתחת לרגלי ה' בסוד הכתוב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. ומה שלמדנו במדרש שכל טוב שהיה מלאך  שנדמה למשה כדי להצילו.

יש להתבונן מי היה המלאך, ולענד' יש לומר שהמלאך היה מלאך מיכאל שהוא מלאך שמסנגר על ישראל.

והירושלמי אומר שהלכה החרב והתיזה את ראשו של קוסטינר יש לומר שפרעה נתן לו את חרבו. ועוד יש לומר כיון שהוא שליחו זה נקרא שהוא בעצמו עשה כן אבל אם לא אירע לאיש מאומה למה אמר ויצילנו מחרב פרעה אולם מכאן משמע שאותו הציל. לכן אמר שקוסטינר מת. וזהו שאומר דוד המלך בור קרה ויחפרהו ויפול בשחת עשה ישוב עמלו בראשו ועל קודקודו חמסו ירד ודוק'. ואיתא עוד בספר אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות שחברו ר' יהודה חסיד זכר עשה לנפלאותיו שהציל את משה ועשה את צווארו חזק כשיש שאם יחגור אדם עור נחש מת עליו לא תפגע בו חרב. ואנוכי הדל אמרתי אבוא אחר המלך לידע א. מה הקשר ביניהם ב. איזה קשר יש בין עמוד שיש שנעשה צווארו של משה לקחת עור נחש שחרב לא תיגע בו.

ונלעד' שמצינו בעת שהתרשל משה ממילת בנו למד' אחד או מהתעסקות במלון  תחילה למד' אחר שהמלאך היה בולעו מראשו עד אותו מקום ואחר כך היה בולעו מרגליו עד למטה כשראתה כך ציפורה הצילתו, לכן יש לומר שמשה שלט בו נחש אולם פרעה נקרא תנין שהוא נחש שכן הוא נקרא התנין הגדול חשוב כמת ולכן ידו לא פעלה כל זאת. לכן אמרו מי שישים נחש מת עליו כשם שמשה לא נפגע בחיבורו לנחש מת הה' כל אדם. ועוד יש לומר משה לא מת כיון שלא חטא וא"כ יש לומר שכל מי שישים נחש מת היינו שימית את היצר הרע שלו או את העוון שלו חרב לא תיגע בו לרעה, יען שאין הנחש ממית כי אם החטא יה"ר שאמרות ה' תחזקנו בעבודת הקודש. וע"י זה נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן סלה.



אוצרות הרזים - מתוך ספרו של רבינו רזי האומה.
הקב"ה אמר את עשרת הדברות בניגון.

בפירוש הרוקח בדברים יט' כתב חידוש נפלא  שעשרת הדברות נאמרו בניגון ובנעימות קול. וגם יעקב אבינו ידע את הניגון וגם הנביאים ידעו זאת. וכן רבינו החזיקוני בהקדמתו על התורה כתב ששמע בחלומו את עשרת הדברות בניגון.


ונלעד' לומר שהטעם הוא כדי לרמז שצריך ללמוד תורה בניגון א. כדי להראות את חיבת התורה. ב. שע"י לימוד בניגון יגיע לזכרון כנזכר זאת באורח וברוחב בספרו אור לציון בחלק הנזכר זכרון הדסה זיע"א.


אוצרות ההלכה
מתוך ספרו של רבינו אור ההלכה


שאלה:האם מותר להוציא ס"ת לקראת מלך גוי.

תשובה:הנה הרב פתחי תשובה בשולחן ערוך יוד' בסימן רפב' כתב שמותר להוציא ספר תורה לקראת מלכי עכו"ם וכן כתב רבינו החינוך במצווה שע"ט.

ובספר אוצר יד החיים אות מח' כתב להתיר להוציא ספר תורה לקבל מלך גוי וראיתי ממדרש רבה שכתב אמרו שלא רק משה יצא לקראת יתרו כי אם גם אהרון ושבעים זקנים . ויש אומרים שאף ספר תורה יצא עימהם. ויש להבין מהו טעם להיתר זה והלא סס' הינו בשר ודם וזה ספר תורת אלוהים חיים. ועוד מילא לקראת מלך ישראל שפיר יש להתיר א. כיון שמקיים מה שכתוב בו משא"כ זה שאין מקיים וא"כ אין זה מברך אלא מנאץ. ב. למלך ישראל ישנם ב' ספרי תורה אחד שנמצאת בבית גנזיו ואחרת שיוצאת עימו בחיקו וא"כ ספר תורה מותר שיצא להקביל את ס"ת חבירו אבל במלך גוי על מה יש לסמוץ להתיר זאת.

ויש להשיב א. משום  איבה שלא יאמרו למלך ישראל כן ולנו לא ב. ס"ת נקרא מלך וא"כ יש לומר מלך יוצא לקראת מלך. ג. כיון שהינו מלך בו בחר ה' לכן ס"ת שבחר בו ה' יוצא לקראתו. ד. שגם מלכי האומות מכבדים את התורה ורואים בכך שזה ספר אלוהים חיים. ואם מהצדיקים יראים מס"ת על אחת כמה וכמה ודוק'.


אוצרות גנוזים
מתוך ספרו של רבינו אורות גנוזים

ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עימה שמות יח' ו'


יתרו ירא חץ למשה.
בפירוש הטור על התורה הביא בשם התנחומא שכאשר יתרו הגיע למצרים למקום חניית בני ישראל כיון שישראל היו בתוך ענני כבוד לא היה יכול להיכנס ירא חץ וכתב עליו אני יתרו חותנך בא אליך ואשתך ושני בניה עימה. ואע"פ שעננים היו מעליהם ומגינים עליהם מחיצים ואבנים  לצורך שעה משום כבודו של משה עבר החץ את העננים ונכנס פנימה.

ונלעד' לומר שכיון שמחנה ישראל היה קדוש ויש מד' שעדיין יתרו היה גוי ועובד עבודה זרה לא היה יכול להיכנס למחנה ישראל קדושים. וההוכחה לכך שפירוש המילה ויחד לדעה אחת הוא שנטל חרב חדה ומל את עצמו, זה היה לאחר שמשה סיפר לו את כל הניסים והרי  הוא לא היה יותר טוב מערב רב שהיו גרים לא אמיתיים ולא זכו להיכנס למחנה שכינה וקו' יתרו שהיה אז כומר לעבודה זרה. אולם יש מפרשים על התורה שאחד מן המגידים אמר לו. ויש לומר שמדי פעם בפעם היה מוציא משה אחד או כמה אנשים כדי לראות מה ארע ואז פגשו את משה ואל' את מה שאמר יתרו.

ויש לתמוה והלא משה היה נביא ה' וא"כ ידע זאת מעצמו ולאיזה צורך ירא יתרו חץ. ויש לומר שעדיין לא ידע היטב את כוחו של משה. ואף כי משה ידע זאת רצה לגרום ליתרו לידע לכבד ת"ח ולא לכבוד עצמו עשה כי אם לכבוד ת"ח והתורה הקדושה.

ובביאור התוס' השלם מביא מהמדרש שעוזיאל דוד אהרון  הביאו למשה ויש מפרשים שהחץ היה מחוץ לענן וכיון שיצאו לעשות צרכיהם הביאו למשה.

ומלשון התנחומא משמע שהחץ הגיע לפני משה.

ויש להבין במאי פליגי. ונלעד' שהתס' סל' שמשמיים עשו שיצאו עוזיאל יען ששמו כשם מלאך יבוא מלאך ויתנו למשה שנקרא מלאך. ב. לפי שיתרו לא יהרהר אחר משה אם יש לו נבואה למה לא יצא החוצה והוא כדוגמת אהרון שאוהב שלום ורודף שלום ולא יעשה מחלוקת.

והמפרשים דסל' שנפל החץ בחוץ משום שסל' מאי שנא חץ זה משאר חיצים ואבני בליסטראות. והתנחומא שאומר שלא ניכנסו פנימה אומר שירד החץ לפני משה כדי שלא ימצאוהו אחרים וירננו אחרי משה רבינו.


שו"ת בהלכה
אוצר הפוסקים

שאלה: האם גר מותר לו לכבד את אביו שהוא גוי בסנדקות.

תשובה: כתב בשו"ת שבט הלוי חט סימן כו' אין ליתן סנדקות לגוי. ואין צריך הסבר ויאמר לאביו שנימוסי ההלכה מעכבים בעדו אפילו אם סייעו להתגייר. ובשו"ת דברי מלכיאל חד' סימן סו' מרעיש עולמות על מה שנפרצה היריעה ליתן לגוי סנדקות. ובסוף העלה עדיף שישאר הולד ערל מאשר שגוי ישב סנדק. ור' יעקב הגוזר כותב שממרא היה סנדק של אברהם למרות היותו גוי, וכנראה שלכך היו שהתירו זאת וככ' הגר"ח ולענין הלכה יש להסביר בדרכי נועם שיש להימנע מכך. והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כמי נהר. 


אוצרות הגדולים
מתוך ספרו של רבינו שמו כשם הגדולים

 מי היה רבינו החינוך מחבר ספר החינוך.

וזה החלי בעזר משדי ספר החינוך הוא חיבור של תרי"ג מצוות על סדר פרשיות השבוע נתחבר בספרד בידי ת"ח אחד מבית מדרשו של הרמב"ן המכנה את עצמו בהקדמה איש הלוי מברצלונה.

וזה גרם למדפיסים לכתוב שחיברו ר' אהרון הלוי ז"ל מברצלונה הידוע חבירו של הרשב"א ובן עירו. ושניהם למדו תורה אצל ר' יונה ואצל הרמב"ן. הרא"ה חיבר ספרים רבים ביניהם חידושים על הש"ס ועל הרי"ף וכן השגות בשם בדק הבית על ספרו של ידידו הרשב"א ועליהן השיב בחריפות הרשב"א בחיבורו משמרת הבית, אך יש מייחסים זאת לאביו הגדול ורבו של הרא"ה הלא הוא ר' פנחס הלוי. אולם יש שכתבו שנראה שהוא אחד מתלמידי הרשב"א נתחבר לראשונה בשנת רפג' בונציא ומאז פעמים רבות. ונלעד' דטעם קריאת הספר חינוך יען שהמצוות באו לחנך את האדם כי כל מצווה שהיא נותנת מוסר מלבד שזהו ציווי אלוהי שנעלם מהשכל יש בכך גם לקח מוסרי. ובפרט ספר בראשית שנקרא ספר הישר כדאיתא במסכת ע"ז בדף ג' כיון שהוא מיישר אורחות חייו של האדם. ונכתב בשנת רפג לרמז בר"ת רפיון גדול כלומר כיון שהיצר הרע גדול ומחליש את האדם באתי בחיבור זה כדי לחזק ידיים רפויות. ובפרט בחינוך מוסרי על דרך שאמרו אם אין דרך ארץ אין תורה. ובווינציא לשון ניצנים כלומר שיתחילו לחנך עצמם מדברים קטנים. ומשם יגיעו לדברים גדולים ודוק' יען שהמזלזל בדברים קטנים ילך ויזלזל גם בדברים גדולים.

ועוד יש לומר שכדי לחזק את האדם אין אפשרות מיד לפנות לדברים גדולים, אולם אם יתחיל עימו בדברים קטנים לא תהיה טרוניא חו' ויקבל את מוסרו.


אוצרות המנהגים
מנהג לערוך סעודת יתרו
מתוך ספרו של רבינו מנהג ישראל תורה

מנהג אצל יהודי תוניס ואלג'יר לערוך סעודה בשבוע שחל בה פר' יתרו ביום חמישי וכבר נשא ונתן בזה בשות' וישב יוסף במן כו' וכתבו בטעם א' שהוא זכר לסעודה שעשה יתרו למשה וכ"ש "ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלוהים". טעם ב. משם שבפר' זו מוזכר את הענין של קבלת התורה ועשרת הדברות ומשום זה עושים סעודה. ג. כיון שבתוניס היה מגיפה ורבים חללים הפילה ובא אליהו הנביא זכור לטוב ואמר לאישה מעוברת לשחוט יונה ונתבטלה המגיפה וזכר לזה עושים סעודת יתרו. ונלעד' לומר לטעם א. עושים סעודה זכר לסעודת יתרו כדי ללמדנו שיש לקבל גרים בשמחה ולא להרחיקם. ולטעם ב' שהסעודה משקפת את השמחה שבשבוע זה ואין שייכות ליתרו כי אם לפר' יתרו זה קשה כיון שמשמע שהמנהג כוון לסעודת יתרו ממש. וגם לטעם ג' שמגיפה התבטלה בשבוע זה  סעודת יתרו משמע שמכוון לפר' לסעודת יתרו ולא לפר' יתרו. ויש להקשות לטעמים אלו מדוע זה נעשה רק ביום ה' בפשטות היה נראה לומר כדי לא לעשות מצוות חבילות חבילות ושהיה ניכר שזה מכוון לסעודת יתרו לא כן אם היה נעשה בשבת. ועוד יש לומר כיון שעושים סעודה לגומרה של מצווה נמצא שעל קבלת התורה ראוי לעשות סעודה ואין לך זמן מתאים יותר מאשר יום ה' וכדי להראות שעם ישראל לא יעברו עליהם שלושה ימים בלי תורה. ועוד יש לומר כיון שהתורה היא לחם של חכמים ובכל יום יהיו בעיניך כחדשים. לכן כשם שיתרו יעשה סעודה על כך שנתגייר והרי הוא כתינוק שנולד הוא הדין אנו אף ביום חול כמו יום חמישי שיש תורה זה מראה לנו שאנו כחדשים וע"י זה יתחדש האדם ע"ד שכתוב תתחדש כנשר נעורייכי. ומה שאמר לה אליהו ליטול יונה יש לומר כיון שכנסת ישראל נמשלה ליונה שמגינה על עצמה בכנפים כן ישראל הגנתם היא במצוות ובפרט מצוות ת"ת שעליה נאמר ותלמוד תורה כנגד כולם.


"וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" כ. ט. "וינועו אמות הסיפים".
מתוך ספרו של רבינו "אמות הסיפים"
מדוע נעים  זמן הלימוד מתוך ספרו של רבינו

הרב בעל הטורים הביא רמז לזה מלשון הכתוב וינועו לשון תנועה וזה להורות שעם ישראל נעו ממקומם במתן תורה יען שהתורה ניתנה באימה ברת ובזיע כדאיתא בברכות כב'. אולם בכוזרי מאמר שני הביא כיון שפעם היו ספרים מועטים ואנשים רבים ובספר אחד למדו רבים והיו צריכים להטות עצמם כדי לראות הכתב לכן נעים בזמן הלימוד.

ובזוהק' הביא כיון שבשעה שאדם לומד הנשמה שנקראת נר נע. והרמ"א  בדרכי משה כתב שהרב הריקנטי כתב טעמים על פי הסוד וביניהם של הזוהק' אולם הרמ"א בשוע' כתב את הטעם של בעל הטורים ודוק'. 



                 בברכת שבת שלום לכלל עם ישראל    
מאחלים מוסדות אור מאיר ושער השמים 

יום רביעי, 4 בפברואר 2015

בן איש חי סוד האילן ופירותיו - ט"ו בשבט

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בכולל בעלי בתים יום רביעי ט"ו שבט לסדר יתרו התשע"ה

יום ראשון, 1 בפברואר 2015

בן איש חי שנה א' פרשת פנחס דף רי"ב מענייני ברכות

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בכולל בעלי בתים יום ראשון י"ב שבט לסדר יתרו התשע"ה

מעשיהם של גדולים הרש"ש והבעש"ט

דברי תורה מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בהיכל הישיבה מוצאי שבת קודש י"א שבט הילולת הרש"ש התשע"ה

זוהר הקדוש פרשת משפטים "מכשפה לא תחיה"

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בהיכל הישיבה יום שישי י' שבט לסדר בשלח התשע"ה

יום שישי, 30 בינואר 2015

הילולת הרש"ש במוסדותינו במוצאי שבת בשעה 21:00

רבי שלום מזרחי - שרעבי - הרש"ש

רבי שלום מזרחי דידיע שרעבי המכונה הרש"ש, נולד בשנת ה'ת"פ, בעיר צנעא שבתימן, לאביו רבי יצחק שרעבי.

חייו:

בצעירותו למד רבנו תורה מחכמי צנעא, לאחר מכן החליט לעלות ארצה ובא דרך העיר בומביי' משם נסע לבצרה ומשם לבגדד, שם השתהה קצת עד שנזדמנה לפניו שיירה ההולכת לדמשק ולחאלב ומשם עלה לארץ ישראל.

משהגיע לארץ ישראל, החליט רבנו שלא לגלות את זהותו ואת יכולתו בלימוד הנגלה והנסתר, לכן פנה אל רבי גדליה חיון ראש ישיבת 'בית א-ל' ואמר לו שברצונו להיות שמש בישיבה ובתמורה יקבל רק קורת גג לראשו. רבנו אף סיפר לראש הישיבה כי הוא יתום ואין לו היכן להיות. נכמרו רחמיו של רבי גדליה חיון ורבנו קבל את משרת המשמש בישיבה, הגיש תה חם ללומדים, סידר את הספרים במקומם ובכל אותו זמן שם אוזנו כאפרכסת לשמוע כל דיבור של אותם גאונים תלמידי החכמים, לא אחת שמע אותם מתחבטים בקושיה או סוגיה לא נהירה, רבנו ידע את התשובות ובקלות יכול היה לענות להם ולהאיר את עיניהם אך היות והחליט להסתיר את גדולתו היה שותק.

פעם אחת עת נתן רבי גדליה חיון את שיעורו היומי, נתקלו החבריא הק' בקושיה חמורה ולא הצליחו ליישב את הקושיה בשום צורה שהיא, ראה רבנו בצערו של ראש הישיבה רבי גדליה חיון ולעת ערב כאשר יצאו הרבנים מבית המדרש ניגש רבנו אל שולחנו, כתב תשובה לקושייתם והטמין את הפתק בתוך ספרו של ראש הישיבה. למחרת בא ראש הישיבה ולפתע אורו עיניו, אין זה כי אם פתק מן השמיים, כך חשב רבי גדליה.

לאחר שהמעשה חזר על עצמו כמה וכמה פעמים, פנה רבי גדליה לכל בני הישיבה ואמר: גוזר אני על כותב הפתקים הללו כי יגלה עצמו לפנינו ונחלוק לו את הכבוד הראוי לו.

התגלותו:

מאחר ורבנו לא רצה לגלות את זהותו נותר הדבר בגדר תעלומה, לרבי גדליה חיון הייתה בת בשם חנה, היא ראתה כמה רוצה אביה לדעת מיהו בעל הפתקים ולכן לילה אחרי לילה הייתה עוקבת דרך החלון עד שיום אחד ראתה את השמש נגש לשולחן אביה כותב משהו על דף ומכניס לתוך הספר, מיד רצה חנה אל אביה ובהתרגשות רבה סיפרה לו כי היא יודעת מי הוא אותו צדיק נסתר בעל הפתקאות וספרה לאביה את השתלשלות העניינים.

באותו לילה הגיעה רבי גדליה חיון מוקדם מן הרגיל לישיבה, קרא אליו את השמש ושאל אותו האם זה נכון שהוא כותב את הפתקאות, לאחר זמן מה הודה רבנו כי אכן הוא כתב את התשובות וביקש מרבי גדליה שלא יגלה את סודו מאחר והוא רוצה להישאר נסתר, אך רבי גדליה שראה בזה אות לא שעה לתחנוניו והושיבו לידו בראש השולחן. לאחר חצות החלו התלמידים לחזור לבית המדרש והנה הם רואים את השמש יושב לימינו של רבי גדליה, אמר רבי גדליה לתמידיו, תנו כבוד לתורה כי הוא האיש שנשלח להאיר עינינו בתורה.

נישואיו:

לאחר זמן מה נשא רבנו את מרת חנה בתו של רבי גדליה חיון לו לאשה.
לזוג נולד בן לו קראו יצחק.
בשנת ה'תק"י נפטר חותנו רבי גדליה חיון ורבנו מונה לראש הישיבה בישיבת 'בית אל' כפי שצווה חמיו לפני פטירתו.

גדולתו:

רבי חיים פאלא'גי  העיד על רבנו כי נשמתו היא נשמת האריז"ל.
רבי יוסף חיים מבגדד, ה'בן איש חי', כותב בספרו, "אשרינו שדרכו רגליו בעירנו ואשרי עין ראתוהו".
החיד"א כותב על רבנו "אחד קדוש בדורנו מקובל מופלא..." וכו'

פעם אחת בא יהודי אחד בעל יסורים לבקש אצל רבנו ישועה, תוך כדי המתנה נרדם אותו יהודי על הכסא והנה הוא חולם שהוא מגיע לבית דין של מעלה והוא רואה עשרות מלאכים עם עגלות עמוסות הולכים כולם לאותו כיוון, נגש אליהם אותו יהודי ושאל מה הם העגלות ולאן הם הולכים, ענו לו המלאכים כי בעגלות נמצאים הזכויות והעבירות אותם עשה במשך ימי חייו ועכשיו הולכים לשקול אותם ולראות מה דינו, הלך אחריהם היהודי והנה הגיעו למקום בו עמד מאזניים ענקיות ועשרות מלאכים מרוקנים את עגלותיהם פנימה, עבר זמן מה והנה רואה היהודי כי מצבו בכי רע וכף החובה נוטה מטה מטה, החל היהודי לבכות ואמר: 'מה עם כל הצרות והסבל שליוו אותי כל חיי?', הסכימו איתו הדיינים והורו למלאכים להוסיף את הצרות לכף זכות והנה אורו עיניו של אותו יהודי לאט לאט החלה כף הזכות להתרומם והנה מגיעה העגלה האחרונה גם היא מוכנסת לתוך הכף זכות אך שוד ושבר חסרים עוד קצת יסורים כדי שכף הזכות תכריע לטובה, והחל אותו יהודי לצעוק: אוי חבל! חבל! עוד קצת יסורים והכף הייתה מכריע לטובה, מתוך צעקותיו התעורר היהודי ובא אליו הרש"ש ואמר לו, הרואה הינך? צריך לקבל את היסורים באהבה.

פטירתו:

בשנת ה'תקל"ז, י' לחודש שבט, נשבה ארון הק', רבנו הק' הסתלק לבית עולמו ונשמתו עלתה ישר לפני כסא הכבוד.

מספריו:

פירוש השמ"ש
סידור הרש"ש
רחובות הנהר
אמת ושלום
נהר השלום
חסדי דוד

עיונים וחידושים בפרשת בשלח חלק ב'

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בבית כנסת "נווה ציון" יום חמישי ט' שבט לסדר בשלח התשע"ה

עיונים וחידושים בפרשת בשלח חלק א'

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בכולל בעלי בתים יום חמישי ט' שבט לסדר בשלח התשע"ה

גמרא חולין דף ק"ד בדין איסור בשר וחלב בעוף ובבהמה

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בכולל אברכים יום חמישי ט' שבט לסדר בשלח התשע"ה

יום חמישי, 29 בינואר 2015

אור השבת עלון פרשת בשלח - שבת שירה התשע"ה גליון מס' 477

כניסת השבת: 4:39      יציאת השבת: 5:50      רבינו תם:6:27  (אפיק חיפה)

פרשת בשלח

אוצרות התורה - מתוך ספרו של רבינו אוצרות גנוזים


"ויקח משה את עצמות יוסף עימו וכו' והעליתם את עצמותי מזה איתכם. )יג' יט')
"עצמות יוסף היו בתוך עור כבש והכבש הלך מאליו"


איתא בתוס' הראש בשם המדרש וכן הובא  בתוס' שאנץ בסוטה יג' שמשה הניח את עצמות יוסף בתוך עור של כבש ונכנס בו רוח חיים באותו עור והיה מהלך עימם ארבעים שנה במדבר, וזהו שכתוב נוהג כצאן יוסף. אולם בהדרת זקנים לבעלי התוס' כתוב שכרך עור של גדי על עצמו וכתב עליו שם המפורש והיה מהלך מעצמו והוסיף עוד עצמות כל השבטים היו מונחים בארונו.

אולם בסידור הרוקח שנתחבר ע"י ר' אליעזר מגרמיזא איתא שמפני טרדות הדרך שכח משה את עצמות יוסף ובדרך נס נעשו עצמותיו כצאן חי הלך מעצמו.

ובשפתי כהן איתא ארון של מתכת היה ארונו של יוסף והיה כבד להוליכו וכדי שלא להטריחם היה מהלך מאליו.

וכעין זה מצינו למדר' בשעה שהכניס שלמה המלך את הארון לקודש הקדשים עשה ארון אורך עשר אמות ופתח עשר אמות אורך ולא יכל להכניסו, עמד שלמה והתבייש, התחיל להתפלל לפני ה', מה עשה שלמה הלך והביא את ארונו של דוד אביו וחיה.

וכתב העץ יוסף על המדרש חיה ממש כיון שאין להכניס את הארון למחנה שכינה שהרי אפילו של טמא אסור וקו' של מת עצמו.

וכתב הגר"ח שזה היה מכח עצמו שהרי אדם הראשון נתן לו רק שבעים שנה.

ויש מן המפרשים שכתבו שזה פלגי על הש"ס בסוטה בדף כ' טמא מותר במחנה לויה ואף במת. וראיה מארונו של יוסף ואם בדברי המדרש שהיה בו רוח חיים אין הוכחה.

וכן מהש"ס בסוכה כה' שנושאי ארונו של יוסף היו טמאים במגעה' יעזרנו ע"ד כבוד שמו ובזכות זה נזכה לביאת משיח צדקנו אמן סלה.




אוצרות הגדולים
מתוך ספרו של רבינו שמו כשם הגדולים




ילמדנו רבינו מי היה הרב בעל חמדת ימים.

וזה החלי בעזר משדי. ספר זה נדפס לראשונה בשנת תצא באיזמיר כתבי יד ע"י ר' ישראל יעקב אלגזי. והביאו לדפוס מעוטר בהסכמת גדולי הדור, אולם מאחר ששמו של המחבר לא מופיע יש אומרים 

שהוא ספר קודש ונכתב ע"י אחד מגורי האר"י. ויש מייחסים זאת לרב המקובל ר' בנימין הלוי זצ"ל מצפת.

והרבה מנהגים לקוחים ממנו כגון לומר מזמור לדוד אורי וישעי  בחודש אלול. אולם ראו ראיתי שיש מקור למנהג זה מכתבי החיד"א במורה באצבע אולם היו כאלה שחשבו שנכתב ע"י אחד מתלמידיו שצי' יען שנמצאו בו שיבושים רבים. ובעל מנחת אלעזר וז"ל לא באתי לחלוק על חכמים ולא לחלוק על חמדת הימים כי לא אבוא עם נעלמים ואולי היה מחברו צדיק תמים. וכתב ונראה דאף אם מחברו צ"ד ששלטו בו זרים כי הרי נמצאו בו שיבושים ואף שזה רק במס' מקומות מי יאמר לנו מה נכון ומה לא.


ילמדנו רבינו מי היה ר' אליעזר מגרמיזא

וזה החלי בעזר משדי. ר' אליעזר מגרמיזא חיבר את ספר הרוקח. נולד במגנצא בשנת צא תתקכ בערך. אביו ר' יהודה בר קלונימוס אצלו קיבל את תורתו וילדותו, למד גם אצל ר' אלעזר בעל היראים. והתקרב לתורת הסוד אצל ר' יהודה החסיד. ואח"כ קבע מושבו בגרמיזא הקים שם ישיבה רבים מגדולי הדור היו תלמידיו. ביניהם ר' יצחק מינה בעל אור זרוע. באחת הפרעות של מסעי הצלב נרצחו אשתו ובנותיו והוא ובנו וכמה מתלמידיו נפצעו. עוד חיבורים בכל מקצועות התורה, תנ"ך, ש"ס ומדרשים  הסידור פיוטים וחיבורים דרך הקבלה רובם של הספרים לא מצויים בימינו חוץ מפירושו על הסידור וספר סודי רזיא. נפטר בוורמיזא בשנת תתקצ' בערך ושם מנוחתו כבוד.

נלעד' נולד בשנת ד' א' תתקכ' כמנין שנותיו של נח כשהוליד ועליהם נוספו עשרים שנה קודם הגזרא. להורות שהיה נח לבריות ונח לשמים. ונפטר בשנת תתקץ ר"ת תת' ר"ת תלמוד תורה, קץ שתמיד הפיץ את התורה שבא היה תלוי קץ הגלות. ועוד תמיד היה מצפה לביאת ינון ואליה.





אוצרות הדורות
מתוך ספרו של רבינו הדור בלבושו



מצינו לחז"ל שמצרים היה מרכז וקיבוץ גדול קהילות הטובות שהרי אמרו חז"ל בסוכה קא' מי שלא ראה מושב השרים של ישראל באלכסנדריה שבמצרים לא ראה בכבודן של ישראל. וכן במשך הדורות היו שם גדולים שקבעו את מושב כמו ר' אברהם בן הרמב"ם, ר' סעדיה גאון, ר' בצאלאל אשכנז. בעל השיטה מקובצת, הרדב"ז, מהר"ם אלשקר, ר' יעקב קאשרטו המכונה מהריק"ש , ר' דוד קונפורטו בעל קורא הדורות, ר' אלעזר אשכנזי בעל מעשי ה'. האר"י ועוד.

סיבת בואו של הרמב"ם למצרים:

בחג הסוכות לאחר תפילת שחרית יצא הרמב"ם מבית כנסת שבעירו קוטורא ולולבו בידו כמנהג חסידים ואנשי מעשי מעשה פגע בו המלך ושאלו בלעג ובזלזול מה היום מיומיים שאתה הולך בדרך, וזה שבידך כמנהג המשוגעים והשיב לו אדוני המלך אין זה מנהג המשוגעים כי אם מנהגם לרגום באבנים וזה מנהג תורת משה ומנהג ירושלים. ושתק המלך ולא שת ליבו לדברי הרמב"ם והיתה כוונת הרמב"ם לרמז על האבן שמשליכים הישמעלים בהר קדם ביום חגם והוא עבודת מרקולים.

כשבא לארמון אמרו לו עבדיו אדוני המלך מה אמר לך  התשובה הרופא היהודי והשיבם שענה תשובה טובה כי הוא לא משליך אבנים כמנהג השוטים, ומעשהו מנהג תורת משה ומנהג ירושלים אמרו לו עבדיו שהוא התכוון לזלזל בחגנו שאנו זורקים אבנים. וכשמוע המלך כך רצה להרוג את הרמב"ם ואז ברח הרמב"ם בשנת ד' אלפים תשע מאות ועשרים ושלוש ליצירה הרב חת"ס כותב בפר' שופטים שאין איסור לשוב למצרים כי אם להיות קבוע שלא לסחורה ואקרא. ולהיות באקראי.

ולעתיד לבוא שנכבוש את מצרים תהיה מצווה לדור בה וכולו יהיה קודש.

ואיתא עוד בירושלמי בסוכה פה פא' בשלוש פעמים הוזהרנו לא לשוב למצרים. וג' פעמים שבו ונענשו בימי סנחריב, בימי יוחנן בן קורח בימי אנטיגנוס הרשע.




אוצרות ההלכה

מתוך ספרו של רבינו שער יוסף על הריח טוב



קודם שיתחיל בתפילת העמידה, כשאומר "גאל ישראל", ימשמש בתפילין של ראש, כי תפילין של ראש הוא באצילות, ותפילת העמידה באצילות. ויש אומרים שגם בסיום "המברך את עמו ישראל בשלום" ימשמש בתפילין של ראש. ועיין ב"כף החיים", סימן טו, אות ב. ונראה לי, דהנוהג בכך- לא ימשמש אלא אחר "יהיו לרצון אמרי פי", כי פסוק זה כולו מכלל התפילה. וצריך לעמוד ידיו כפותים זה על זה, כעבדא קמי מארה, ולכן לא ירים ידו עד שיסיים פסוק זה.


דה' ימשמש בתפילין של ראש שאומר גאל ישראל כי הם באצילות ועמידה גם באצילות.


ונלעד' לומר שזה מכוון לעולם הגבוה ביותר צריך לחלוק כבוד לכך ע"י עמידה כדוגמת עמידה לאדם אציל ומורם מעם.

ובתפילין של ראש המונחת על הראש זה מורה לעולם הגבוה כעין האצילות שניכרת על הראש.

הטעם שמשמשים שם כדי להראות לאדם ולעוררו להתחבר לעולם האצילות אף כי זה עולם גבוה. ולכאורה מעצמם יתעוררו לכך יש לומר שמחמת הטרדות יש לחוש שלא ישכח. והנה מכאן משמע שרק ימשמש ולא ינשק בגאל ישראל את התפילין משום הפסק.

והטעם שנבחר זה בגאל ישראל יש לומר א. כיון שבעמידה הרי הוא כעומד לפני המלך ואין לו לעשות שום תנועה.

ב. יען שבגאולת ישראל אשר הם חשובים ונאצלים עד מאוד.

דה' ויש אומרים שגם בסיום המברך את עמו ישראל בשלום ימשמש. 

נלעד' לומר יען שגאולה לבד זה עדיין לא מספיק צריך שאחר הגאולה מן האויב יהיה לאדם שלום בביתו ובמעונו נמצא שהשלום הוא המשך לאצילות משא"כ בלא זה.

והדעה הראשונה של כיון שגאלם ודאי ישמרם ולכן אין דרך להבליט את האצילות בכך ולכן אין למשמש שם.

דה' וזה יהיו אחרי פס' יהיו לרצון וכו'.

יען שהוא מכלל התפילה יש לומר כיון שבתחילה יש חלק בקשות לכן שלא נחשוב כיון שברכות אחרונות הם הודאה א"כ הסתיימה התפילה על זה מעיר שאנו עוסקים שבח כדוגמת ג' ברכות ראשונות שהם שבח ואח"כ יב' ברכות בקשות ואחר כך חוזרים עליהם הודאה ג' ברכות אחרונות ואחר בקשה כללית וזהו יהיו לרצון אמרי פי וכז' כדי לחזק את בקשתו שכן ע"פ שנים עדים יקום דבר.

דה' וצריך שיהיו ידיו כפותים כעבדא לפני רבו.

ולענד' אף כי עבד לפני רבו אין ידיו כפותות. אולם יש לומר שזה סמל להכנעה. וזה יש לעבד, ועוד יש לומר שכאשר חפץ האדם להקשיב ולהתחיל לשמוע לקחו אזי הוא ידיו כפותות וא"כ יש לומר שגם עבד בעת בקשת רבו כך ינהג ודוק'.

הציבי ציונים סימני הלכות עפ' האותיות:

מש' רבינו זאת בסעיף א' א ר"ת אצילות שכן המידה היא באצילות ותפילין של ראש מרמזות לאצילות.

ב. ר"ת אחר מה שכתב רבינו אחר יהיו לרצון ימשמש.




אוצרות הדרוש
מתוך ספרו של רבינו "אוהל יוסף"



כתב הרב בן איש חי בפרשת בשלח בספרו בן איש חי בהקדמה. עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה.

עזי היינו התורה וזמרת הינו התפלה ויהי לי בתיבת ויהי  יש לדעת שאנו מושכין אורות המוחין לשכינה שהם כח"ב וכל אחד כלולה מעשר וביחד יהיו שלושים כמו אות ל'. ואילו מן הבינה ומן הדעת מושכים עשר אורות מוחין חמישה מן הגבורה וחמישה מן החסד וביחד יהיו עשר כאות י של מוחין. וזהו ויהי לי לישועה תיבת לישועה מספר משפיע היינו לשכינה, יען שתיבת ישועה עם הכולל תעלה כמספר השכינה.

ויש לדעת שישנם ארבע תיקוני שכינה בערבית תיקון המטה של השכינה. ובפסוקי דזמרה דשחרית תיקון השולחן של השכינה. ביוצר של שחרית וקריאת שמע מתקנים סוד הכסא של השכינה. ובתפילת עמידה מתקנים סוד המנורה. ויש שרושמים זאת בסידור כדי שיהיה לכם קל לכיון.

והנה אדני שפתי עולה בגמטריה מנורה להורות לתיקון המנורה של השכינה.

ונלעד' לומר מה שרבינו קורא לתורה עוז עש' הפס' ה' עוז לעמו יתן וכוונתו לתורה שבכתב.

יען שאיזה כח יכולים ליתן  לה' אלא ע"י שלומדים תורה שבכתב והטעם שהיא נקראת עוז יען שעליה אמרו נעשה ונשמע, ואילו תורה שבע"פ לא היה חפצים לקבלה אלא בימי אחשרוש שאמרו נעשה ונשמע. ועל זה צריך כוחות נפש אדירים וכאשר יש תפיסה כזו זה נותן כח ותעצומות לה' ולפמליה של מעשה שכן נאמר בהם גיבורי כח עושה דברו לשמוע בקול דברו.

ועוד יש לומר שהטעם שהתורה בכתב נקראת עוז יען שהיא כוחם של ישראל יען שתורה שבע"פ לא כולם עוסקים בה, וא"כ התורה שבכתב הוא כוחם של כלל ישראל ומה גם שלא כולם בעלי יכולת ללמוד תורה שבע"פ.

ועוד יש לומר שבזכות תורה שבכתב שישראל קיבלו ולא האומות נתוסף כח לה' ולפמלייתו בבחינת תנו עוז לאלוהים וזהו ה' עוז לעמו יתןק היינו ניתנה להם תורה בכתב וזה עושה את אומתו אומה בין האומות כלשון ר' סעדיה גאון ודוק'.

ולכן נקראת עוז, כי התורה שבע"פ גם ישראל לא רצו לקבל במתן תורה כלשון חז"ל משא"כ תורה שבכתב.

ומה שיש למשוך לה אורות מוחין יש לומר כיון שהיא בצער בפרט בגלות הרי היא עומדת בחושך וזהו תיקון המטה בערבית וקש' שזה מורה להתבטלות וכן תפילה שמורה להכנעה מקבלה אור וחדוה ושמחה אבל זה צריך להיות אך ורק מתורה שמכתב כנגד כתר חכמה ובינה יען שהחכמה והבינה נקראות אורות ומאירות עד"ש פקודי ה' ישרים משמחי לב ודרך אדם להיות פניו צהובות זהב שתכונתו לשמח כלשון חז"ל במקומות רבים וביחד יעלו ל כמנין כח שהרי בן ל לכח כלומר ע"י כך נותנים לשכינה  כח.

אולם עדיין צריך דעת שהוא רוח הקודש כלשון רש"י.

שגם היא מאירה וצריך למשוך ממנה ה' גבורות וה' חסדים לפי שצריך פעמים למשוך ע"י הדעת חסד ופעמים גבורה.

ומה שהשכינה זוכה לישועה הם האורות שהיא מקבלת כדוגמת האדם שנמצא בחושך ומאירים לו ואז זוכה הוא לישועה כי עצם האור הוא ישועה. ועוד יש לומר כשם שישראל נמצאים בגלות גם השכינה בסוד עימו אנוכי בצרה וכן בשובי את שבותכם נמצא שגם היא זוכה להיגאל יען שהחושך הוא הגלות והאור הוא הגאולה.

ומה שאנו עוסקים תיקון לשכינה בערבית למטה יען שבלילה זמן שינה וכביכול השכינה רדומה כדוגמת אדם אשר מרוב צערו ישן לכן זה בערבית. ודומה המזמורים לתיקון השולחן, יען שעל השולחן מזמרים והשכינה בצער בניה בעבור הפרנסה שלזה תרמז השכינה וע"י זה שמזמרים ליד השולחן מתעודד הוא.

וביוצר וק"ש יען שהשכינה מצטערת על טלטולי ישראל ואינם יושבים במקום אחד וזהו ע"י שרואה שישראל מקבלים עליהם עולו  מתישבת והיינו תיקון הכסא.

אולם כאשר רואה השכינה שהינם עומדים מתעודדת היא וזה שייך למנורה המורה לחכמת התורה הנקראת אמת. ולכן אומרים אדני שפתי תפתח היינו שתכוון שהשפתים יהיה ע"פ יתברך שזה ודאי היא מדת האמת כי הוא אמת וחותמו אמת.



אוצרות הפלאות


עצמות האבות ועצמות בתיה לקחם משה עימו.


הנה הרב אדרת זקנים לבעלי התוס' כתב שעצמות שאר השבטים היו מונחים בארונו של יוסף.   אולם רש"י כתב על  התורה בשמות על הפס' והעליתם את עצמותי מזה אתכם כתב שאף עצמות שאר השבטים העלום ממצרים.

ונלעד' שלמד זאת מהפס' מזה וזה בגמטריה יוסף . וא"כ יש לומר שהכוונה היא מתוך השבטים. ואפשר לומר שהרב הדרת זקנים למד זאת  מתיבת זה שכל הזה דהיינו שתים עשרה שבטים שמונחים בארון יוסף  העלום.

ואפשר שהטעם א. להורות להכרת הטוב ליוסף וכעין זה ראיתי להרב חמדת ימים בפס' זה שכותב שמשה העלה את עצמו בתיה ולמד זאת מתיבת את עצמות ואת זה לרבות את בתיה בת פרעה. והוא משום הכרת הטוב. ויש לתמוה מה אמר שזה שזה בא לרבות אולי דברים אחרים. ונלעד' לומר שהכוונה היא למי שהיה טפל אליו והיא בתיה בת פרעה ונלעד' לומר שאפשר ללמוד זאת מתיבת עימו ומי היה עימו בתיה ואפשר לומר את היינו עשרים ושתים אותיות והיינו התורה מאות א-ת ומהיכן למד משה מסירות נפש נגד המלאכים כדאיתא בשס' דשבת פ"ח ודאי שלמד זאת מבתיה בת פרעה. וכן יש לנהוג לכל אדם את מידת מסירות נפש לפי שבכל אדם יש ניצוץ ממשה רבינו.



                 בברכת שבת שלום לכלל עם ישראל    
מאחלים מוסדות אור מאיר ושער השמים 

פרשת בשלח שבת שירה

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א (שיעור וידאו זה נמסר לפני מספר שנים)

בן איש חי שנה ב' פרשת וירא דף ל"ו סעיף כ"ג דין מצוות עונה

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בכולל בעלי בתים יום שני ו' שבט לסדר בשלח התשע"ה

יום רביעי, 28 בינואר 2015

בן איש חי שנה ב' פרשת וירא דף ל"ו סעיף כ"ב סוד השולחן ומקומו

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בכולל בעלי בתים יום ראשון ה' שבט לסדר בשלח התשע"ה

מתורתו של הבעל שם טוב בפרשת בא

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בהיכל הישיבה מוצאי שבת קודש ד' שבט התשע"ה

זוהר הקדוש "על כל דבר פשע על שה על שלמה עד האלוהים יבוא דבר שניהם"

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בהיכל הישיבה יום שישי ג' שבט לסדר בא התשע"ה

יום שישי, 23 בינואר 2015

עיונים וחידושים בפרשת בא חלק ב'

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בבית כנסת נווה ציון יום חמישי ב' שבט לסדר בא התשע"ה

עיונים וחידושים בפרשת בא חלק א'

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בכולל בעלי בתים יום חמישי ב' שבט לסדר בא התשע"ה

גמרא חולין דף ל' דיני שחיטה מרבותינו הראשונים והאחרונים

שיעור מפי הרה"ג אריה יוסף סויסה שליט"א בכולל אברכים יום חמישי ב' שבט לסדר בא התשע"ה

אור השבת עלון פרשת בא התשע"ה גליון מס' 476

כניסת השבת: 4:33     יציאת השבת: 5:44     רבינו תם:6:21  (אפיק חיפה)

פרשת בא

אוצרות התורה - מתוך ספרו של רבינו אוצרות גנוזים

"וכסה את עין הארץ ולא יוכל לראות את הארץ ואכל את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל העץ הצומח לכם מן השדה "( ו' ה').


עיני החגבים מתעוורות בשעת הטל.

הגאון ר' אפרים בספר כלי יקר על הפס' זה כותב דתיבות ולא יוכל לראות חוזר על הארבה מאחר וירד הרבה ארבה לא יכול הארבה לראות.

ולכן נאמר אחר פס' זה ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך דהיינו שהיו כסומין לא שבעו ממה שאכלו יען שרבותינו בשס' דיומא ע"ד סומא אוכל ואינו שבע.

ברם יש שכתבו לבאר ע"פ דעת רש"י בשס' דשבת בדף קו עב' דה' חגבים בדיני מלאכת צד הצד חגבים בימי הטל פטור כיון שעיניהם מתעוורות מחמת הטל.

וכיון שמכה זו הייתה בניסן שיש בו ריבו טללים לכן כתוב בהם ואכל את יתר הפליטה וכו'.

ואח"כ כתוב ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך להורות שלא שבעו יען שהתעוורו והסומא מאחר ואינו רואה אינו שבע מאוכלו.

ונלעד' בטעם הדבר כיון שהמראה של המאכל צורתו וחזותו הם המשביעים את האדם רק כיון שסוף סוף חייב לאכול לכן יאכל ממנו קימעא משא"כ אדם שאינו רואה לא ישבע מראייתו.

ולכן ראיתי שיש ענין של נר שבת יהיה בחדר שאוכלים בו א. משום שלום בית. ב. משום שע"י כן יהיה שבע האדם מסעודת שבת ואז יקרא בו וקראת לשבת עונג משא"כ בלא זה.

ומה עוד יש להוסיף כיון שהנר הוא תיקון לחטא עץ הדעת שהתחיל מן העיניים וכמו שכתוב בקול מנחם כתוב ותרא אותו כי טוב וכיון שהפגם היה בתחילתו ע"י האשה שהאמינה לנחש זה במאכל.

לכן צריכים אנו לראות את המאכל כדי לתקן פגם זה.

והנה מריה דתלמודא ביומא עד' שאמרו על הפס' המאכילו מן במדבר ויענך ר' אמי ור' אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. וחד אמר אינו דומה מי שרואה  את המאכל למי שאינו רואה את המאכל. אמר ר' יוסף מכאן רמז לסומא שאוכל ואינו שבע אמר אביי מאן דאית ליה סעודתא לא למיכלה אלא ביממא כלומר כיון שאינו רואה בלילה אינו שבע ובזמנם היה חוסר חשמל. לכן אמר לא לאכול כי אם ביום. יען שבלילה אין רואה ולא ישבע ממנו. ודבר זה יגרום לו להיגרר אחר התאוות ביום וכדי בזיון וקצץ.

ונלעד' שהמחלוקת שלהם מהו הענין שהיה במן שהפס' אומר ויענך אדרבא כל הטעמים היו במן. חד אומר כל יום ירד להם מן. א"כ האדם לא בטוח מהיום למחר כיון שאין לו פת בסלו. ואז יחפצו להתפלל וחד אמר כיון שלא רואה את המאכל של מחר לכן יחפוץ לאכול יותר.

ועוד כתוב שהיו שהותירו מהמן ואם כי לא היו כלל ישראל מכל מקום כל ישראל ערבים זה לזה ולכן נאמר ויענך על אכילת המן לכולם.

ועוד יש לומר מחמת טורח הדרך היה להם בזה עינוי גדול  וממילא  אכלו יותר ויותר ודוק'.  

יעזרנו ה' ע"ד כבוד שמו ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה אמן.



אוצרות גנוזים
מתוך ספרו של רבינו אורות גנוזים


הפלא שלא נבחו הכלבים ביציאת מצרים שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. יא יז'.

יש להבין מהו הרבותא בנס זה שלא חרצו הכלבים את לשונם. וכי הכלבים תמיד נובחים והלא יש זמנים שנובחים ויש זמנים שאין נובחים. וידוע הוא שאין ה' עושה ניסים בחינם ולא יחפוץ בשינו הטבע סתם וא"כ יש להתבונן מה הטעם לנס זה.

הטור על התורה כותב ג' סיבות א. מאחר והעיר היתה מלאה נבלות ממכת בכורות ודרך כלבים לנבוח על הנבלות. ב. דרך הכלבים לנבוח כשהולכים בני אדם בלילות וכל שכן שהיה דבר העיר. ג. כיון שמלאך המות היה מצוי בעיר כדאיתא במסכת בבק' בדף ס'  ואעפ"כ לא נבחו. 

ויש שהקשו הלא כתוב אני ה' ודרשו חז"ל אני ולא מלאך. א"כ איך אפשר לומר שהיה מלאך המות בעיר.

ותירץ באוצר הפלאות שבמסכת שמחות איתא שלא מתו מיד בחצות אלא היו מפרפרים עד למחרת.

וא"כ יש לומר שאת המיתה עשה מלאך המות. בהיותי בזה ראיתי לריבא שכותב  כיון שכתוב וככה תאכלו אותו מקלכם בידכם ודרך כלבים לנבוח כשרואים בני אדם עם מקלות.

בספר החיזקוני כותב על פי המבואר בשס' דברכות בדף ג' שבחצות לילה הכלבים צועקים. ואעפ"כ לא נבחו.

ובספר תולדות יצחק כתב כיון שכתוב ואכלו אותו בחיפזון, ודרך כלבים לנבוח כשרואים שהאיש הולך בחופזה.

ובספר הכתב והקבלה כתוב מאחר וכתוב והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהיתה כמוה לא תוסף ודרך כלבים לצעוק ששומעים רעש בלילה וקו' צעקה גדולה ובאגרא דכלא כותב כתוב פעמיים לכל בנ"י ישראל. פעם אחת במכת חושך, ופעם אחת במכת בכורות. והרמז הוא כשם שבמכת חושך היה אור גם במכת בכורות. וכשם שבמכת בבכורות לא חרצו הכלבים את לשונם כך גם במכת חושך. וא"כ ביציאת מצרים היו עימם כלבים והכלב מזהה אדם בחושך ואילו המצרים לא ראו אותם.

ולבד מכל זה ראה ראיתי בספר אור החמה שתוקן עוון לשון הרע שבעבורו ירדו אבותינו למצרים ולא נבחו הכלבים שכן כאשר עושים רצונו חיית הארץ ירודה לפניהם ולהיפך להיפך.


אוצרות הפלאות
משה קשר ארבה על מטה האלוהים 

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על ארץ מצרים  בארבה וכו' י' יב'.

כותב אור החיים הקדוש משה קשר את הארבה על מטה האלוהים. 

וביאר את לשון הפס' נטה ידך על ארץ מצרים בארבה היינו עם הארבה שאמר הקב"ה שיקשור ארבה אחד במטהו ופירוש זה הוא באבן עזרא בשם ר' משה כהן.

אבל האבן עזרא בעצמו כתב שפירוש זה אינו נכון אלא ביאור תיבת הארבה היינו בשביל הארבה שיבוא. ובפירוש הקצר של אבן עזרא כתב ואם יהיה פירושו כמשמעו יש לו סוד.

ובצפנת פענח  כתב שר' משה מפרש שעשה משה רבינו צורות של ארבה כדי למשוך את כח העליונים על מצרים. ולדבריו יש לומר שהיה של זה בשעה ידועה מחכמת המזלות.  על כן כתב שאם פירוש זה נכון יש להעלימו שלא יחשבו שזה בכח המזל ולא במאמר ה' יתברך.

אמנם אור החיים כתב שקשר על המטה את הארבה. והוא פירש שמשה רבינו עשה צורת ארבה.

ברם הגאון תוס' יו"ט בספרו מאמר יו"ט מפרש את דברי אבן עזרא שאין הכוונה שהניח ארבה במטה כי אם כתב תיבת ארבה. ונלעד' שכוונת הרב היא לא ארבה ממש כלשון אור החיים הקדוש ולא  צורת ארבה כלשון  אבן עזרא בשם ר' משה.

ויש לתמוה לפירוש צפנת פענח שכתב אבן עזרא ואם נכון הוא יש להעלימו א"כ מדוע כך עשה משה.

ויש לומר שישראל מונהגים מעל הטבע אולם האומות מונהגות בכח הטבע. ולכן עשה זאת משה רק כדי שלא יחשבו שאין כח לה' מאחר ואינם מסוגלים להבין זאת לכן העלימו.

בהיותי בזה ראיתי למדרש הגדול אות ד' שכותב ר' נחמיה אומר ארבע עשרה דברים נאמרו בארבה  פיו סתום שאם יהיה פתוח אין בריה יכולה לעמוד לפניו, רוקו ממית ומייבש שנאמר ויסר מעלי רק את המות הזה, שיניו שיני ברזל קרניו דומות לקרני שור, כפיו דומות לכף אריה, עיניו דומות לסלעם, כנפיו דומות לכנפי נשר, צווארו דומה לצוואר סוס, ליבו דומה ללב אדם, גבו דומה לגב נחש, ירכותיו דומות לירכי גמל, שוקיו דומות למסר, לבושו דומה לסרק , על ליבו כתוב אות ח'  מפני שהוא חילו של מקום שנאמר חיל גדול אשר שלחתי בהם.  

ובבעל הטורים כתב שהארבה נח בשבת מאחר וכתיב הכא וינח בכל גבול מצרים וכתיב התם וינח ביום השביעי  משמע שזה היה בשבת. 

והטעם שזה היה בשבת לפי המובא בתנא דבי אליהו בפרק ז' ארבה בא עליהם כיון ששמו את ישראל להיות זורעי חיטים ושעורים ופול כדי שיהיו  טרודים ולא יבואו לביתם ולא יעסקו בפריה ורביה, לכך בא הארבה ואכל את מה שזרעו וכיון שפרעה נתן להם מנוחה בשבת גם הארבה נח ביום זה מידה כנגד מידה. שכן כך היתה הנהגת ה' יתברך ויתעלה שנאמר משפטיך תהום רבה.


אוצרות ההלכה
מתוך ספרו של רבינו אוצר ההלכה

להסדיר את ברכת הלבנה קודם הברכה

כתב הגאון מרן של כל בני  הגולה הרב בן איש חי הריח הטוב בספרו עוד יוסף חי מתי שאומר החזן ברכת הלבנה הציבור אומרים עימו את הברכה בלחש. ולכן נראה לי דראוי דהחזן יסדיר ברכת הלבנה בינו לבין עצמו אבל הקהל שאומרים יחד עימו אין צריכים להסדיר.

וכתב השו"ע באו"ח בסימן ק תפילות של מועדות וראשי חדשים צריך להסדיר את תפילתו קודם שיתפלל כדי שתהיה שגורה תפילתו בפיו. ויש אומרים דווקא בזמנם שהיו מתפללים בעל פה אבל בזמן הזה שמתפללים מתוך סידור מותר דהא רואה מה שמתפלל וכן נוהגין.

ומעורר בעל מחצית השקל ולא כדין נוהגין העולם שאומרים ברכת הלבנה בעל פה ולא מסדירים אותה. ולפי בעי שהרי לתפילת רח' לא יעברו שלושים יום. ואילו לברכת הלבנה יש פעמים שיש יותר משלושים יום.

וכתב הרב חיים פלאג'י בספרו כף החיים בסימן לה' סעיף ה' אשרי אדם שומע למחצית השקל וכן ראוי להזהיר לבניו. ואף אם הוא לא יחוש לכך בציבור אולם ביחיד אל יקל בזה.

ונלעד' שהבן איש חי פסק כמו אותם שאומרים שכתב מרן להסדיר את ברכת הלבנה אף בימינו שיש סידורים יען שאינה שגרתית יש לחוש שיטעה בזה.



עצה לקדש החודש שעבר הזמן.

כתב בספר צדה לדרך שאם עבר הזמן יאמר את מימרת קידוש החודש עם ברכה האמורה בסנהדרין מב' וכן נהג החוזה מלובלין. ברם ראיתי ברמב"ם בהלכ' ספירת העומר שמי שהפסיד יום אחד מלספור את העומר לא יכול ללמוד מימרא זו ולברך את הברכה מתוכה. הרי לך שאין עצה עזו ואם כוונת הרב לעיל לומר הברכה בלי שם ה', א"כ מה תיקן בזה ונלעד' דאפשר שכוונת הרב בלי להזכיר את שם ה' כנהוג אולם ע"י הצער וקריאה זו יחשיב לו ה' כאילו קיימה שהרי קימל' מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה.


נס שאירע בעקבות ברכת הלבנה

כתב באליה רבה בסימן תכב אות ז' שאחד תפסו אותו שודדים ורצו להורגו וביקש בקשה אחרונה לברך את ברכת הלבנה מאחר והיה זה זמנה. ובשעה שאמר כשם אנו מרקדים ודילג ג' דילוגים באה הרוח והעיפה אותו וניצל. ועוד כתב באליה רבה שמי שמברך את ברכת הלבנה מובטח לו שלא ימות באותו חודש מיום שבירך ברכה זו ואילך. ויש להבין מה הטעם שיש בכך ונלעד' מאחר וע"י ברכת הלבנה והתבוננות בה ידע נאמנה לרכוש את מידת הענווה, וע"י יזכה לשמירה מאיתו יתברך יען שמידת הגאווה היא פרי ואם כל חטאת בזה ובבא.


יש להתבונן מדוע אין מברכין שהחיינו על ברכת הלבנה

כתב האליה רבה בסימן  תכו' אות א' בשם כנסת הגדול אין לברך שהחיינו כיון שאין מברכין שהחיינו אלא משלושים יום לשלושים יום ועל פי רוב יש בין מולד למולד כט' יום ומחצה בממוצע. ועוד כתב שהברכה על חידוש הלבנה חשיב כשהחיינו. ועוד נלעד' כיון שע"י שהלבנה התמעטה וא"כ מזכירה צער ולא שמחה ואין לברך שהחיינו רק על שמחה.

מדוע אין לברך ברכת הלבנה בליל שבת

כתב המהרי"ל במנהגים הלכות באות ז' כשם שאין תחומין למטה כך אין תחומין למעלה. וכשמקבל פני לבנה כאילו יוצא חוץ לתחום ואין לצאת חוץ לתחום ביו"ט וקו' בשבת.

כששמע זאת ר' אשר בן חיים מחבר ספר הפרדס כתב שהדברים מתמיהים,

וכנראה שכוונתו לקושית התפארת ישראל במשניות מועד קטן פרק א' משנה ז' ובועז אות א' ששאל מאי שנא מברקים ורעמים שהם מחוץ לתחום ומברכים עליהם בליל שבת, ועוד היכן מצינו שיש איסור לברך על מה שמחוץ לתחום. ועוד אפילו נאמר שיש תחומים למעלה מעשרה מאי שנה משתיית המים יען שהגשמים ניידי ולא קנו שביתה וקו' הלבנה שאין אורה ניצב תמיד.

ובספר המנהגים של ר' איזיק טירנא כתב ראיתי בכתבי מפרש טעם שאין מברכים בליל שבת כיון שאין יוצאים מחוץ לתחום ביו"ט ושבת, וצחק על זה, ואחרי זה ראה זה בספר והפליג בדבריו של הספר.

ובשו"ת הב"ח כתב כוונת מהרי"ל שצריך קודם להראות את עצמו כאילו יצא לקבל פני שכינה ולכן צריך לצאת חוץ לתחום ולא להיות מתחת לגג וכדומה' א"כ יוצא שע"י המחשבה  מחשבים לו כאילו עבר על איסור תחומים הרי לך שבמחשבה בלבד לדבריו עוברים על איסור תחומים.



כיצד הוסרו ענני כבוד במדבר לישראל כדי לברך ברכת הלבנה

כך נשאל  ר' מאיר מפרישלן וכתב שמשה הניף מטפחת וכן הזיז ענני כבוד כדי לברך ברכת הלבנה וכך נהג משה גם הוא.

ובספר יוסף אומץ למהר"י כתב בשם ספר החרדים שאסור להתפלל כי אם כדי לברך ואח"כ יעלים עינו וככ' בהגהות יש נותלין דומיא דראיית הקשת וכתב באוצר הפלאות שרק הבטה אסורה משא"כ בראיה בעלמא.


הסוד לידע מזג אויר של החודש

כתב הבני יששכר במאמרי ראש חודש מאמר שכפי הזמן של המולד שהחודש כך יהיה מזג אויר בחודש זה יען שכפי הכוכב והמזל שתהיה הלבנה בעת המולד כך יהיה מזג האויר. של החודש אם או לח או קר ויבש.

ונלעד' יען שהכל אזיל בתר ההתחלה. ואם בהתחלת החודש יהיה מזג אויר זה כך יהיה במשך כל החודש.



על מה לחזור בעת הפנאי

כתב הנועם אלימלך מליז'נסק בצעטיל הקטן אות יז' שבזמנו הפנוי של האדם מתורה ותפילה ילמד את שפתו בעל פה דברים הצריכים לו כגון תיקון רחל, ותיקון לאה ותפילת השב לר' יונה. וברכת הלבנה ובריך שמיה, ועל הכל, ומודים דרבנן.

ונלעד' לומר מכאן למדנו כמה חשיבות גדולה יש לניצול הזמן ואי אפשר לו לאדם להינצל מעוון ביטול תורה עד כדי שאמרו שבעבור זה באים יסורים על האדם.


לא להביט על הלבנה הרבה

השו"ע באוח' בסימן תכו' סעיף ב' כותב קודם שמברך ברכת הלבנה תולה עיניו ומיישר רגליו ומברך! כתב המשנה ברורה שם בסק' יג' בשם שיורי כנסת הגדולה שמשמע מכאן שיסתכל בלבנה  עד גמר הסדר משמע וכן נוהגים העולם.

אבל שמע מספר החרדים שהחמיר ולא התיר להסתכל כי אם עד גמר הברכה. והמגן אברהם והשל"ה החמירו מאוד עד שאמרו שאפילו בזמן הברכה אין להסתכל כי אם להסתכל כדי לראותה ותו לא.


טעם קריאת בית סוהר

וכתב אבן עזרא מדוע נקרא בית הסוהר בשם זה ואיני יודע אם הוא בעברית או בארמית. וכתב בספר נחל עדנים שהוא בארמית על פי מה שכתב אבן עזרא עצמו בספרו ראשית חכמה שלו שנקרא בית הסהר כיון שהלבנה נקראת סיהרא לפי שממונה היא על יושבי בית הסוהר. ומה שנצטוו בה בהיותם במצרים ולא בשאר מצוות שבהם נצטוו במרה או בסיני כדי שזכותה תעמוד להם ליציאה מבית הסוהר כיון שהיא ממונה עליהם ולענד' יש לומר מצרים היתה כבית סוהר הטעם שאסור להביט בה יען שהיא התגאתה באומרה אי אפשר לשני מלאכים להשתמש בכתר אחד והוצרך ה' להקטינה א"כ היא מסמלת את היוהרא. וכדי להרחיקנו מזה שלא יאה לנו לקלקל כמותה לכן נאסר עלינו להסתכל דומיא דקשת. ואור החיים הקדוש כותב בפר' וארא לפי שלא נתנו לישראל לצאת כדי שלא יהרגו את אחיהם הכנעני.


ימי השובבי"ם

יודיענו המורה מהי מעלת ימי השובבי"ם.

כתב האר"י הקדוש והשל"ה ורבינו הרש"ש שימים אלו מסוגלים ביותר לתיקון פגם היסוד.

וכתב בספר אבן השתיה שהם חשובים כראש השנה ויום הכיפורים.

ואילו בספר שארית ישראל כתב שהם גמר יום כיפור ואף יותר ממנו.

ובספר תולדות אהרון כתב שהם חשובים כעשרת ימי תשובה לענין קבלת התפילה.

ובספר עטרת ישראל כתב שהם חשובים כעשרת ימי תשובה לענין קבלת התשובה וכתב הישמח משה שימי טבת ושבט הינם ימים ירודים שיש בהם אחיזה לעשיו ופרשיות אלו מעוררים את הסבל שעברו בנ"י ישראל במצרים וזה להורותינו שאף שבשפל יוכל האדם לחזור בו. וכתב באור יהושע מה שאמרו במועד קטן טו' שובו בנים שובבים חוץ מאחר והיינו ימי השובבים מסוגלים לתשובה גם למי שפגם ביסוד הנקרא חוץ לפרגוד הקדושה וגם למי שעשה באחד דהיינו עבודה זרה.

ובספר עטרת יהושע כתב תיבת אחר היא ר"ת א יום אחד ומיוחד יום כיפור ח' היינו שבע ימי סוכות ושמיני עצרת, ר' זה ר"ת ראש השנה להורות לנו שיש עוד ימים המסוגלים לתשובה.

וכתב באהבת חיים מוינייץ שובבי"ם בגמטריה ב פעמים שולחן. והוא רמז שע"י התיקונים שבהם יזכה לשולחן של תורה ולשולחן של פרנסה. ועוד יש להוסיף לדעתי שימים אלו נמצאים בחודש טבת שבת לשון להטיב את הנרות ולנקות את הנרות. ושבט הם סמל לאותם חוטאים שצריכים לקבל יסורים שכן כתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם.

והנה בעובדא דר' יוחנן בשס' דברכות שביקר את ר' אלעזר והיה בוכה שאלו על מה ולמה. אם זה על ילדים זה עצם של בני העשירי. ואם זה על תורה שלא למדת הרבה שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט העיקר שיכוון את ליבו לשמים. ואם הוא על כך שלא זכית לעושר אין כל אדם זוכה לשני שולחנות. והקשה הרב בעל פרח שושנה א"כ איך יש שזכו לכך כמו ר' עקיבא, ר' יהודה הנשיא ועוד ותירץ אלה שזכו לכך הם אותם שעבדו את ה' בזריזות רבה לאין חקר.



                 בברכת שבת שלום לכלל עם ישראל    
מאחלים מוסדות אור מאיר ושער השמים