פרשת וארא
אוצרות התורה - מתוך ספרו של רבינו אוצרות גנוזים
לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי וכו' (ו' ו')
"השפה שדיברו בה בני ישראל במצרים".
איתא במדרש רבה שיר השירים פד' ובמדבר פר' כב'.
בזכות ארבע דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו שמם שלא שינו לשונם לא דיברו לשון הרע לא נמצא אחר מהם פרוץ בערווה.
ומייתי במדרש ראיה שלא שינו את שמם להלן כתיב וירא הפליט ויגד לאברהם העברי וכאן כתיב אלהי העברים נקרא עלינו וכן נאמר כי פי המדבר אליכם היינו לשון הקודש.
אולם המהרש"א במגילה ג' עא' דה' תרגום כותב דבר פלא ששפת אם של בני ישראל במצרים היתה ארמית ולכן ניתנה התורה בתרגום בסיני ובה והיו מורגלים מאדים אימם שהוא לבן הארמי.
ויש שהקשו על דבריו ממה שכתב הרב בעצמו בסנהדרין כא' דה' כתב ליבונאי שבני ישראל במצרים דיברו רק לשון הקודש.
ברם יש מן האחרונים שתירצו על פי הכוזרי במאמר שני אות סח' שאברהם אבינו דיבר גם לשון הקודש וגם ארמית.
וביאר היעב"ץ זאת בספרו מגדל עוז שבענייני חול דיבר בלשון ארמית ובענייני הקודש כגון שירה תפילה וכו' דיבר בלשון הקודש. יען שההבל הבוקע מלשון הקודש .... בעלונים ובתחתונים ובורא עולמות חדשים כדאיתא בדברי המקובלים וחכמי האמת. וא"כ גם אברהם יצחק כך נהגו וגם שבטי יה' וא"כ לעולם דיברו לשון הקודש אבל בענייני חול דברו בלשון ארמית.
ברם במשך הזמן ששהו במצרים כמנין רדו למדו כמה תיבות כגון מן הוא פירושו מה הוא כך אומר הפסיקתא זוטרתא שכן הוא לשון מצרים ועוד כתב צרור המור שטוטפות הוא ר"ת בתי עיניים בלשון מצרית.
אולם בספר מאור ושמש מייתי שדיברו לשון מצרים אבל לא דיברו דברי נבלה ושאר דיבורים אסורים שבלשון מצרית.
ומשה ואהרון איתא במכילתא דרשב"י .... שה' אמר למשה אתה דבר בלשון הקודש כמלאך ואהרון אחיך ידבר בלשון מצרית.
וגם משה מצינו שדבר במצרית. שכן כתבו בעלי התוס' במושב זקנים בפר' ויחי וז"ל יוסף זכה להיקבר בארץ ישראל כיון שכפר בשפת מצרים אבל משה לא יען שדיבר עם בנות יתרו במצרית כמ"ש איש מצרי היצילנו מיד הרועים והיינו שהיה מדבר במצרים.
ברם כשחזר למצרים כשהיה בן שמונים שכח ודיבר רק בכבדות לשון ... זאת כנזכר בדברי החיזקוני על הפס' כי כבד פה וכבר לשון אנוכי.
בעומדי בזה ראיתי לפסיקתא רבתי בעשרת הדברות אות יב' ובמדרש תנחומא ישן פר' יתרו סימן טז' וז"ל אמר ר' נחמיה מהו אנוכי של עשרת הברכות לשון מצרית הוא. והוסיפו בעלי התוס' במושב זקנים שכל עשרת הדיברות ניתנו בלשון מצרית ודבר תמוה הוא. אולם השל"ה כבר עמד על פלא זה. ותירץ אנוכי בלשון מצרית אינו מספיק אלא ערב רב אבל בני ישראל אמרו רבותינו שנגאלו בזכרות שלא שינו לשונם.
ובחידושי הרד"ק על הפס' בצאת ישראל מעם לועז וכתב שבינם לבין עצמם דברו בנ"י בלשון הקודש אולם עם המצרים דיברו בלשון מצרית.
ויש שתירצו את קושיית השל"ה בדרך שפירש מאור ושמש שבאמת דיברו בלשון מצרית אבל לא את הנבלה שבשפתם. ולענ"ד אינו סותר שתורה ניתנה במצרית דאפשר שניתנה בשבעים לשון כמו שאמרו בתרגום. והרי ישנם מילים בתורה שמורים על כל מיני שפות וכו' כגון טט בכתבי שונים פט באפיקי שתים וכן משיחין כמין כף יוונית ועוד וא"כ יש לומר שפיר שניתנה התורה בשבעים לשון כדי שבכל מקום שיהיה יהודי ימצא ... שמראה את התורה ותהיה לו אחיזה גם שם למען לא יתעברו בגויים וילמדו את מעשיהם.
והוא כעין שאמר רש"י באר היטב בשבעים לשון. והוא ביאור הפס' יצב גבולות עמים היינו כדי שבכל גבול משבעים אומות תהיה ליהודי אחיזה עם התורה.
ועוד יש לומר כדי ללמד שיש בכח התורה לתקן את כל האומות החפצים לבוא להתגייר כדוגמת ר' עקיבא ור' מאיר בעל הנס ושמעיה ואבטליון שהיו בני גרים. ועוד כהנה רבות יה"ה שנזכה להגדיל תורה וע"י זה נזכרה לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן סלה.
אוצרות הרזים
מתוך ספר של רבינו אורות גנוזים
הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעוני ואני ערך שפתים (ו' יב')
מדוע משה רבינו היה ערל שפתים.
ראה ראיתי לדרשות הרן דרוש ג' שתמה הלא משה היה גדול הנביאים והשיג את כל מעלות א"כ מדוע היה כבד פה וכבד לשון.ועוד אמרו חז"ל בנדרים לח' אין הנבואה שורה על אדם אלא אם כן הוא חכם גיבור עשיר ועניו וכולן למדנו ממשה. ועוד איתא בסוטה יב' שפעם כתוב ילד ופעם כתוב נער ותירצו ילד וקולו כנער אמר ליה ' ר' נחמיה אם כן עשית למשה כבעל מום ואם על דבר זה תמה על ענין ערלות שפתים קו' וא"כ מדוע לא תמה על כך.
ותירץ כדי שיאמרו שדברי תורה מצד עצמם אמיתיים ולא שמשה בצחות לשון הצליח להמתיקם.
והשל"ה הקדוש מבאר את השקלא הטריא של הר"ן ובסוף מסים דברי פי חכם חן אמנם תמה על הר"ן שהרי אמרו במדרש שכולם נתרפאו בסיני ולומר שכולם נתרפאו חוץ ממשה זה קשה.
ועוד אמרו חז"ל בשס' דשבת פח' שהיה קולו של משה הולך בנעימה כשיעור ג' פרסאות שהוא מחנה ישראל למרות הקולות והברקים. וקול השופר החזק. ועוד איתא במדרש דברים רבה פא' א' משה עד שלא זכה לתורה כתיב ביה לא איש דברים אנוכי אותם קושיות תירץ השל"ה ע"פ המעשה שמלאך נתן למשה להושיט ידו לגחלת כדי שאמרו שהוא עדיין ילד ולא יחייבוהו מיתה על כך שנטל את כתרו של פרעה וכאשר בא לפניו בכבדות לשון נזכר בזה ולא יכל מעל לעשות לו כלום לכן לא נתרפא משה רבינו.
ברם בהיותי בזה ראיתי לרמב"ן שכתב שהיה זה כדי שלא יאמרו שלא ה' הוא המוציאם ממצרים אלא צחות לשונו של משה.
וכאן מקום להביא את דברי הש"ס בביצה כה' וזל' מדוע ניתנה תורה לישראל מפני שהם עזים שבאומות ופירשו בספר נפלאים מעשיך והמרש"א כיון שאין הביישן למד. אולם הבן איש חי פירש שהשאלה היא מדוע לא קיבלו האבות את התורה ותירץ כיון שהאבות מתוך זכותם קיבלו הכל ואין הוכחה שהתורה הכרחית אבל בנ"י ישראל שהם עזים קיבלו זה סימן שהיא הכרחית וזהו עזים ובכל זאת שבאומות. וא"כ יש לומר גם כאן שמה היה כבד פה וכבד לשון כדי שידעו שהתורה הכרחית מצד עצמה והיא אמירה נעימה מצד עצמה.
אוצרות הפלאות
מתוך ספרו של רבינו אוצר הפלא
אין ללמד תשב"ר עשר המכות כסדרן ככ' החתס'.
בהגדה של פסח כתוב ר' יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב ובהגהות מימוניות בהלכות חמץ ומצה. נוסח ההגדה אות ב' ביאר מדוע ר' יהודה נתן בהם סימנים. ותירץ מפני שדוד המלך בתהילים סדר המכות בפרק עח' ובפרק קה' סודרם שלא על פי סדר התורה ועל כן נתן ר' יהודה סימנים שלא ישנו מסדר שכתוב בתורה. אמנם מאיזה טעם הפך דוד המלך מהסדר האמור בתורה וביאר החתס' בדרשותיו חב' בדף רמז' דה' ר' יהודה שיש סכנה להזכיר את הנזיקין הללו, על כן היפך דוד המלך את סדרם וע"י שנתהפכו הצינורות לא יכלו להזיק. משא"כ בליל שימורים יכול לאומרם על הסדר.
וכתב החת"ס כשלומדים עם התינוקות קודם פסח מהפכים בסדר מפני הסכנה ולכן נתן להם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב שככה יאמר ובליל פסח ולא בסדר שלמדו אותם. ומטעם זה נכתב האחרונים שנמנעו מללמד לתשב"ר הקללות שבפרשת בחוקותי ובפר' כי תבוא.
ולענד' יש לומר שדוד המלך היפך הסדר כדי ללמדנו שאף כי על פי הסדר נראה שהיה כביכול ה' חפץ להכות את מצרים אבל לא זאת הכוונה האמיתית כי אם יש סוד גדול בזה לטובה ולא מחשבותי מחשבותיכם ומזה ילמדו ישראל שיבואו עליהם יסורים יבינו שהכל לטובתם ולא כפי מחשבתם, יען שעם על האומות נאמר מעשי ידי טובעים בים ואתם רוצים לומר שירה קו' אצל ישראל.
ועוד יש לומר שאצל ישראל אף מכות כסדרן מבינים שזה לטובתם משא"כ אומות העולם ולכן כתב זה במזמור קהמ' ר"ת קדושת העם. ועוד נלעד' לומר שר' יהודה נתן בהם סימנים בר"ת היינו שבמשך השנה שהיו מלמדים לתינוקות היו מלמדים אותם בר"ת. כיון שר"ת לא יכלו המזיקין להזיקן יען שלא מוזכרים במפורש משא"כ בליל פסח ולכן בליל פסח אומרים ר' יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך וכו' ללמד שזה בשאר השנה אבל בליל פסח שהוא ליל שימורים אפשר להזכירם בפרטיות כיון שהוא ליל שימורים. מכאן למדנו שאין להתגרות במזיקין ועוד יש לומר שלקטנים יזיקו יען שיקנאו בהם לפי שהם נקיים מחטא.
ואף כי אורייתא אגוני מגנא ואצולי מצלא וא"כ קו' תורה הקטנים שאין בה חטא יש לחלק בין שאר התורה לבין מכות מצרים. ועוד יש לומר שכז' אם לא מתגרים בהם משא"כ אם מתגרים בהם. וכבר אמרו חז"ל בשעה שהשעה משחקת לו אין להתגרות בו.
בן איש חי הלכות שנה א' פר' וארא סעיף ה'
ע ד שבאחד יציירם באותיות גדולות.
אות עי"ן ד"שמע" ואות דל"ת ד"אחד" הם אותיות גדולות. וכתב בספר "כתר מלכות" כתיבת-יד, שגם הקורא צריך לכוון אותם במחשבתו באותיות גדולות, כי הקורא צריך לצייר כל אותיות הפסוק לנגד עיניו במחשבתו, ושני אותיות אלו יציירם באותיות גדולות, והוא נכון.
דה' כל האותיות הפס' הקורא צריך לצייר אותם לנגד עיניו במחשבתו ושתי אותיות אלו גדולות והוא הנכון.
יש לתמוה מה נשתנו אותיות אלו משאר אותיות. ונלעד' לומר עד' האמור באבות הוא העד הוא הדיין הוא בעל דין. כלומר שצריך לחשוב לקבל עול מלכות שמיים גמורה ומי יעיד אם זה קבלה גמורה או לא ה' הגדול.
וכמו שכתב הרמב"ם שבעל תשובה צריך לשוב עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה.
אמנם יש לומר עוד שכל ימיו יעבוד על קבלת מלכותו ולא רק בזמן ק"ש כי אם זכור יזכור את ה' יתברך יען שבכל מקום הוא מצוי וכפי שכתוב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה'. ועוד יש לומר שאותיות ע ד גדולות בהיפוך הם דע עד' שכתוב דע את אלוהי אביך ועובדהו היינו שצריך לחיות את ה' ולעבוד אותו עד' וידע אדם את אשתו וכו'.
ועוד יש לומר שגם לגדולים כרי' היה פחד מיום הדין יען ששם ה' הגדול הוא העד והוא הדיין ואי אפשר לברוח ממנו ואם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו איזובי הקיר.
ועוד יש לומר אות ע במילוי כזה עין ר"ת עצת יצר נמאסת כלומר שתמיד יעבוד להילחם עם עצת היצר שמתחילה מן העין כלשון חז"ל עין רואה לב חומד, וכלי המעשה גומרים ואות דלת גדולה ר"ת דורש למות תורה כלומר שימית את עצמו על לימוד התורה. ואי אפשר ללמוד תורה בלי קבלת עולו יתברך. כמ"ש נעשה ונשמע ודוק'. כדאיתא בברכות סא' שאין התורה נקנית אלא במי שממית את עצמו עליה שכתוב זאת התורה אדם כי ימות באוהל.
הציבי לך ציונים רמזי הלכות ע"פ האותיות: מש' רבינו בסעיף ח.
א. לשון חשב כלומר שכן צריך לחשוב ולצייר לנגד עיניו.
ב. חסרון כלומר שהכוונה של האדם תלוי בכוונה זו.
ג. לשון חכם שזוהי החכמה הגדולה להצטרף למי מה שגדול ממך וממך ואיזהו חכם המכיר את מקומו.
אוצרות הגדולים
מתוך ספרו של רבינו שמו כשם הגדולים
ילמדנו רבינו מי היה הרב משנת חכמים
וזה החלי בעזר משדי הוא הגאון ר' משה חאג'ז זצ"ל נולד בירושלים עיר"ק בשנת תלב' אביו היה הגאון ר' יעקב בעל שות' הלכות הטבות קטנות בהיותו כבן ג' שנים בלבד נפטר אביו זצ"ל גדל בבית זקנו הגאון ר' משה גאלנטי אבדק"ק ירושלים עיה"ק. וממנו קיבל רוב תורתו בשנת תמ' אחר פטירת זקנו יצא המהר"ם חאגז' לאיטליא ומשם לאמסטרדם ומשם למצרים בשהותו באמסטרדם לחם את מלחמתו החריפה נגד הכת של שבתאי צבי שר"י ועמד בראש הלוחמים יחד עם הגאון חכם צבי בשנת תעד' נסע לאלטונא ושם כרת ברית ידידות עם הגאון יעב"ץ בשנת תצח' חזר לארץ. נפטר בצפת ושם מנוחתו כבוד. חיבר ספרים אגרת הקנאות, מלחמה לה', משנת חכמים, אלה המצוות ללחישת שרף, לקט הקמח, עדות לישראל, ופירורי פת קמח, פר' אשר מע'.. צרור החיים, שבר פושעים שפת אמת שו"ת שפתי הלחם, ועוד חלק מתשובותיו הודפסו בסוף הספר ברכת אליהו. ונלעד' לומר דנולד בירושלים רמז ליראתו השלימה. ובשנת תלב' ר"ת תורה לבני עדתו או תורת לב כלומר שהתורה היתה ליבו של רבינו ובלא היא אין לו חיות חזר לארץ בשנת תו' ר"ת תשובו ותלמדו כלומר שאי אפשר לשוב בלי תורה. זכותו תגן עלינו אמן.
ספר תיקון יששכר
ילמדנו רבינו מי היה הרב בעל תיקון יששכר
זה החלי בעזר משדי חיברו הגאון ר' יששכר בר מרדכי אבן סוסאן זצ"ל . הספר הודפס לראשונה בקושטנדינא שנת שכד' והוא ספר עיבור ותקופות כחל משנת השכד' עד סוף העולם ומנהגות הבריאות כל הזמנים הפרישות והפטרות ומועדים בדיניהם וטעמיהם זכותו תגן עלינו אמן.
בברכת שבת שלום לכלל עם ישראל
מאחלים מוסדות אור מאיר ושער השמים
מאחלים מוסדות אור מאיר ושער השמים
0 Comments:
הוסף רשומת תגובה